ד”ר יחיאל לייטר, אביו של רס”ן משה לייטר הי”ד שנפל בקרב ברצועת עזה, סיפר בריאיון שהעניק היום (חמישי) לרדיו 103FM על התובנות שלו מהמלחמה.
בדקתם אם מגיע לכם הקלות של רשות המסים בשל ‘חרבות ברזל’?
כשנשאל לשלומו אמר: “שלומי כשלום עמי. אני יכול לשתף אתכם בשתי התובנות שאני משתף את כל מי שמבקר באוהל הניחומים, התובנה הראשונה היא שאנחנו ברגעים מכוננים של המדינה, שזו אכן תקומה חדשה, לא שונה בהרבה מתש”ח, ואני לא חושב שאני מפליג באמירה הזאת.
“אם חס וחלילה מדינת ישראל לא הייתה קמה בתש”ח, התמונה שהייתה נצרבת על לוח ליבנו הייתה של הילד בגטו ורשה עם ידיו מורמות מעלה. זו למעשה הייתה הכנעה של 2000 שנות גלות, והנה באה מדינת ישראל ולקחה את הידיים של הילד הזה בגטו ורשה ושמה בידיים נשק.
“לכן שינינו את המגמות של כל ההיסטוריה היהודית. אם חס וחלילה ידידיה בני לא היה הולך בראש החוד לבית חאנון, התמונות שהיו נצרבות על לוח ליבנו העכשווי, היו התמונות של בארי ובזה מדובר במלחמה קיומית, כי אם אין רוח, אין עם.
“כל יום נוסף שאנחנו מחסלים מחבלים והורגים את הבסיס של הרוע שיוצא מהמקום הזה, המקולל, אנחנו מוחקים את התמונות של בארי מהתודעה הלאומית שלנו. לכן תובנה ראשונה שמדובר באחדות של עם ישראל שלא הייתה, לא רק בשנה האחרונה, אלא בעשורים האחרונים”.
על הלכידות בעם אמר: “עם ישראל התאחד. זאת התובנה הראשונה. תובנה שנייה, שאת האחדות הזאת, אם לא נשכיל לשמר ולטפח ביום שאחרי שוך הקרבות, אז זה לא יהיה ניצחון אמיתי. אנחנו חייבים להתחיל עכשיו לשנות את הניסוחים שלנו, את הגישות שלנו אחד כלפי השני.
“אני ירדתי לשטח האימון כדי לברך את בני לפני שהוא נכנס לעזה. שמתי את ידיי על ראשו, בזמן שחיכיתי לו, ראיתי את החיילים שלו, ראיתי מי אלה 130 אחוז ההתייצבות. ראיתי את החבר’ה שבאו מהקיבוצים, ראיתי את החבר’ה שבאו מההתנחלויות, לא היו הבדלים ביניהם – זה עם הכיפה של נחמן וזה עם הקוקו, אלה עם הציציות ואלה עם כתובות הקעקע.
“כולם הלכו כדי לחרף את נפשם למען העם והמדינה. אם לא נדע ואם מנהיגנו לא יידעו לשמור על האחדות ביום שאחרי, הדור הזה פשוט יקום עליהם ויתפסו את ההגה של המדינה הזאת. יכול להיות שזה גם מה שצריך לעשות.
“תובנה שלישית, הרבה מדובר על תמונת הניצחון, היא צריכה להיות לא רק תמונה, זה צריך להיות ניצחון שהבחור השיכור בג’קרטה יודע שעם ישראל מחץ את חמאס, שאין יותר חמאס. בדיוק כמו שבסוף מלחמת העולם השנייה, אותו שיכור בג’קרטה ידע שאין יותר גרמניה ויפן, מי ניצח ומי הפסיד. אנחנו מומחים בלסחוט את ההפסד מתוך הניצחון, שלא נעשה את הדבר הזה, שיהיה ברור לנו ולכל העולם מי ניצח פה ואיך ניצחנו”, הדגיש.
על חברי קבינט המלחמה אמר: “לא רוצה לדבר פרסונלית, אבל רוצה לומר שנקעה נפשו של העם היושב בציון מהתקופה של מסיבות עיתונאים בבדידות. אנשים רוצים אחדות עכשיו, אז כל מה שתורם לאחדות הוא טוב. כל מה שלא תורם לאחדות – הוא רע. הם צריכים לא רק לעמוד ביחד, לעבוד ביחד, ליזום ביחד, הם צריכים להקרין את זה, הם צריכים גם לחייך אחד לשני.
“בגדול, אני חושב שהנהגת המדינה בכל מה שקשור למלחמה מתנהלת בצורה יוצאת מן הכלל. צה”ל מתקדם לפי תוכנית חכמה, ברורה, איטית ונחושה, ואנחנו עומדים, הממשלה עומדת יפה מאוד מול לחצים בינלאומיים. שגרירנו באו”ם אומר דברים נחרצים לאומות העולם.
“ראש הממשלה דיבר בקול ברור, גם השר גנץ וגם השר גלנט דיברו בצורה ברורה כלפי העולם, העבירו את המסרים – ‘עם ישראל לא עוצר, ותשכחו מזה’. הביקורים פה, גם של כל שדרות ההנהגה, של חברי כנסת ושל צה”ל, פשוט מרוממים את הלב. זה מאוד מנחם. כולם חזרו על הדבר הזה – ‘לא נעצור עד שהעבודה תסתיים כמו שצריך’. הנחישות פה היא גדולה מאוד.
“מדברים על קונספציה שקרסה, זו לא קונספציה שקרסה, יש מבחר קונספציות שקרסו. אני חושב שהייתה פה הרבה פלגנות פנימית. סך הכול הגענו למצב שבמדינת ישראל, תל”ג פר נפש, יותר גדול מבריטניה, גרמניה ויפן, זה פשוט בלתי נתפס, כשחושבים על זה שבריטניה שלטה פה לפני 3 דורות והיום התל”ג לנפש גדול יותר מבריטניה. בתוך כפית הכסף הזאת, קצת אפשרנו לעצמנו להתפלג בפנים וזה בא לידי ביטוי גם בפלגנות חיצונית. אפילו באופן חלקי שלא במודע.
“יחד עם זאת יש זרמים בתוך העם שהם בריאים מאוד – חרדים שמזדהים יותר ויותר עם המדינה, אנשי שמאל שקמו כדי להגן על המדינה בחירוף נפש, מפני מה שהם תרגמו כאיום. אני מאוד התעודדתי. אני בעד רפורמה משפטית, אולי בצורה אחרת ממה שזה נעשה, אבל מאוד התגאיתי בכך שאנשים יוצאים מבתיהם לילה אחרי לילה כדי לשמור על המדינה שלהם כפי שהם מבינים אותה.
“אני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו אחרי שמה שהיה, היה – אני רוצה לנהל ויכוח, אני לא רוצה לבטל את ההבדלים האידאולוגיים, אני רוצה לנהל ויכוח אידאולוגי, אבל אני רוצה לשים את העניין הפרסונלי, האינטריגות, הפוליטיקות הקטנות, ההקנטות, השנאות והכנעות… בואו ננהל ויכוח אידאולוגי”.
לייטר הוסיף והדגיש: “חס וחלילה שנוותר על ויכוחים אידאולוגיים, אבל יש דרך והתעוררנו למצב חדש שבו אנחנו נוכל, נצטרך, לנהל את הוויכוח בצורה אחרת, של אחים, של משפחה ושנעשה זאת ושמי שלא יהיה מוכן לעשות זאת – יעוף. הדור הזה שמחרפים את נפשם עכשיו כשיחזרו מעזה, הם לא ייתנו לנהל ויכוח אחר כי הם חיים יחד בתוך עזה, מחרפים את נפשם ולא ייתנו למישהו להפר את האחדות שהם יוצרים כרגע בעם”.