הפעם, בשונה מ’סבבים’ קודמים, יש תחושה שמתכוונים לממש בפועל ועד הסוף את ההצהרות התקיפות על השמדת הרוע המפלצתי שצמח ברצועת עזה.
אחרי הטבח הנורא בשמחת תורה כבר ברור לכל בר-דעת שאי-אפשר לחיות לצד אוכלוסייה שכל מעייניה בחפירת מנהרות טרור והתעצמות לצורך רצח יהודים. נראה שהפעם מתכוונים לבצע את מחיית עמלק בלי פשרות.
ואולם ככל שמתקדמת הפעולה הקרקעית ועניבת החנק של כוחותינו מתהדקת סביב צווארם של המרצחים, נראה יותר ויותר את העולם מתגייס להצלתם. יבקשו ‘הפסקת אש הומניטרית’, הזרמת דלק, הפסקת אש זמנית ועוד מילים יפות, ובלבד למנוע את השמדת הרוע והרשע.
זה השלב שבו כולנו חייבים לעמוד מאוחדים כסלע ולא להסכים לשום עצירה ולשום ויתור, אלא להתקדם הלאה עד השלמת המשימה עד תום.
להשלים את ה’ניתוח’
במערכות קודמות זעק הרבי מליובאוויטש מעומק ליבו על שמתחילים בפעולה, מקיזים דם, ועוצרים לפני השלמתה. וכך אמר למשל בעת הדשדוש סביב ביירות, במלחמת לבנון הראשונה:
“אחרי שכבר התחילו והכניסו את הצבא למצב הנוכחי – ודאי שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלמותה. ומשל למה הדבר דומה – לאדם רך לב שייכנס לחדר ניתוח ויראה שרופאים מתחילים לבצע ניתוח בחולה, ובראותו את טיפות הדם הראשונות יתחיל להפציר ברופאים שיפסיקו לנתח את החולה, וימתינו עד שהחולה יחזור לאיתנו, ואז ינתחוהו שנית וכן הלאה. מובן בפשטות מה תהיה תגובתם של הרופאים למשמע רעיון כזה! (…)
“עומדים באמצע ה’ניתוח’, שכבר נעשה ברובו, תוך הקרבת מאות קורבנות, ה’ ייקום דמם, ומאות פצועים. ולמרות זאת יש מי שעולה בדעתם שכדי להביא למצב של שלום וכיוצא בזה צריך להפסיק באמצע ה’ניתוח’, ולא לטהר את המקום הנגוע!”.
הלב דואב על כל חייל שלנו שנופל בקרב, אבל חיילינו יצאו למלחמה הזאת כדי לנצח בה ולהשמיד את האויב האכזר שקם עלינו. הם לא הלכו לחרף את נפשם כדי שמקבלי ההחלטות ייכנעו ללחץ כזה או אחר ויעצרו את ה’ניתוח’ באמצע, בטרם נוקו כל הגרורות הממאירות.
לכן אסור ליפול עכשיו למלכודת של ויכוחים פנימיים. כולנו חייבים להיות מאוחדים וממוקדים במשימה החיונית – השמדה טוטאלית של כוחות הרשע.
האור יגבר על החושך
לצד הקרבות בתוך רצועת עזה מתנהלת זירת לחימה קשה ברחבי העולם כולו.
שלוחי חב”ד, המתכנסים השבוע לכינוס העולמי השנתי, עומדים בחזית הלחימה הזאת. הם מופיעים בכלי התקשורת ומציגים את העמדה שלנו מול השקרים של האויב. הם מחזקים את הקהילות היהודיות מול איומים וגילויי אנטישמיות. הם מתמודדים עם אתגרי ביטחון שנעשים מורכבים יותר ויותר.
מאות השלוחים בקמפוסים ברחבי ארה”ב ואירופה מקיימים פעילויות הסברה, במאמץ להטות את דעת הקהל העולמית לצידנו ולהבנת צדקת מאבקנו. על אף הקשיים הם רושמים הישגים רבים, והכלל המנחה אותם הוא הפתגם החסידי – מעט אור דוחה הרבה חושך.
בסוף, אין ספק, האור ינצח!