הרגשתי את ההתעוררות הזו. ניסיתי לנסח את התחושה המדויקת אחרי כל זום עם קהילה בחו”ל שאליו אנשים נכנסו כדי “להתחבר לישראל”, אחרי שסיפרו לי שאנשים שמעולם לא הגיעו לאירועים יהודיים בתפוצות – נוהרים אליהם כעת.
כיצד מפוצה מי שביתו נפגע? יש פיצויים על רכוש של עובר אורח?
אבל עכשיו אילן מועלם מארצות הברית, עובד בתעשיית הקולנוע, אומר את זה הכי חד וברור שיש.
הנה התרגום:
“יש לי וידוי, ואני חושב שהוא נכון להרבה יהודים. וזה מסר לכל שונאי היהדות, אז אני מציע שתקשיבו, כל האנטי-ציונים: כשגדלתי, הזהות היהודית שלי הייתה חלק משני בחיי. אפילו לא חשבתי על זה. ההורים סיפרו לי סיפורים על מה שהם עברו. אמא שלי ברחה מעיראק כי הייתה יהודייה, ואבא שלי – רוב המשפחה שלו נהרגה בשואה.
אבל זה לא היה אישי, זה לא היה אמיתי בשבילי, זה היה רק סיפורים על מה שהם עברו.
אבל אחרי ה-7 לאוקטובר, לראות איך העולם מגיב להתקפה, וכמות שנאת היהודים שקיימת – כל זה העיר את הצד היהודי שלי. זה גרם לי להתחבר אליו באופן מלא. ואני חושב שאנשים לא קולטים כמה יהודים שם בחוץ התחברו מחדש לזהות היהודית שלהם עכשיו.
“אתם יודעים, אנחנו כמעט נעלמנו. אנחנו מתחתנים עם לא-יהודים באחוז גבוה, רובנו לא מקיימים את מצוות הדת, תראו אותי, אני מכוסה בקעקועים, ועכשיו כל כך הרבה מאיתנו – פעילים.
“אתם מחזקים אותנו כשאתם תוקפים אותנו. אז אני צריך לומר לכם תודה, לכל מי שהזכיר לכולנו מה זה אומר להיות יהודי. תודה שהראתם לנו את הפרצוף האמיתי של האנטישמיות ותודה שאיחדתם אותנו שוב. כי אני מבטיח לכם, אנחנו חזקים מאי פעם”.
תודה, אילן. שנישאר חזקים מאי פעם.