ילדי בית הילדים ‘עלומים’ מז’יטומיר שבאוקראינה, שנמלטו עם פרוץ המלחמה עם רוסיה לישראל, במבצע מורכב תחת אש, ושוכנו בתחילה בנס הרים, במתחם מיוחד של הקרן הקיימת לישראל. ומאז עברו לאשקלון, נאלצו כעת להתפנות שוב – והפעם לכפר חב”ד.
כיצד מפוצה מי שביתו נפגע? יש פיצויים על רכוש של עובר אורח?
מאז פרוץ מתקפת הפתע, אשקלון הפכה לאחת הערים המטווחות בדרום, עד שמנהלי בית הילדים, שלוחי חב”ד, הבינו שלא ניתן להשאיר שם את הילדים – שחוו טראומות מהמלחמה הקשה באוקראינה, והחליטו להעבירם למקום רגוע יותר.
“בקושי התאוששנו ושוב נכנסנו למעגל של מלחמה”, סיפר יורי, בן ה-11, אחד הילדים. “אנחנו מרגישים בארץ יותר בטוחים, אבל האזעקות מכניסות אותנו למתח כל פעם מחדש”.
ילדי בית הילדים, יחד עם הצוות הטיפולי, שעלה איתם מאוקראינה לארץ, עברו לכפר חב”ד ושוכנו במתחם המוסד החינוכי ‘אור שמחה’.
בבוקר שמחת תורה, הילדים התעוררו לקול האזעקות. הם מיהרו מיד למקלט, שם שהו קרוב לשש שעות ברציפות. “הבנו שמדובר במשהו רציני מאוד”, סיפר אחד מאנשי הצוות, “שמענו פיצוצים חזקים, והיינו צריכים להירגע בעצמנו ובעיקר להרגיע את הילדים המבוהלים”.
רק לקראת ערב, אנשי הצוות החלו להבין את גודל האירוע. “קיבלנו גם מידע על חדירת מחבלים ופגיעות בנפש וכולנו ננעלנו במקלט, מתפללים שכל המצב הזה יחלוף”.
בעקבות התגברות הלחימה, החליטו שלוחי חב”ד להעביר את הילדים למקום בטוח. “זו לא הייתה החלטה קלה”, אומר מנהל בית הילדים, שליח חב”ד ורב העיר ז’יטומיר, הרב שלמה וילהלם, “בכל מה שנוגע לשלום הילדים – אנחנו לא לוקחים שום סיכונים, גופניים ונפשיים”.
הדרך מאשקלון לכפר חב”ד, הממוקם באיזור המרכז, לוותה בחשש גדול, מפני אזעקות שיתפסו אותם בדרך. “לאחר שקיבלנו אישור לצאת – הזדרזנו ועשינו זאת, וכך, שוב נאלצנו להעתיק את מקומנו בשל מלחמה. כל דקה הרגישה בשביל הילדים כמו נצח”.
בכפר חב”ד נשמעו אזעקות מעת לעת, אבל בכמות פחותה בהרבה מאיזור הדרום. “הילדים רגועים הרבה יותר”, מספר הרב וילהלם, “הם ישנים טוב, אוכלים ברוגע, לומדים בנחת. אנחנו כמובן משלבים להם סדנאות וטיפולים רגשיים בשל המצב”.
הילדים עצמם, מרגישים בטוחים במתחם החדש שלהם, אבל מחכים לבית שלהם באשקלון. “זה מרגיש שבכל מקום יש מלחמה ואנחנו רק צריכים להימלט ממקום למקום”, אמר אחד הילדים, “אבל עכשיו אנחנו מרגישים רגועים ובטוחים הרבה יותר”.
