אימו של קצין סיירת מטכ”ל שנפל: ‘להגיע לניצחון, אני מלאת גאווה’

רס”ן אריאל בן משה הי”ד, בן 27, מפקד פלגה בסיירת מטכ”ל, נפל בקרב בקיבוץ רעים, מטרים ספורים מהמקום בו נלחם אחיו הצעיר ב’שבת השחורה’.

כיצד מפוצה מי שביתו נפגע? יש פיצויים על רכוש של עובר אורח?

אמו, גלית ולדמן, סיפרה בריאיון הבוקר (שני) לרדיו 103FM על תחושותיה ועל קרב הגבורה של בנה, ושיתפה גם את השר לשעבר יזהר שי, ששכל את בנו ירון הי”ד באותה מתקפה ב־7 באוקטובר.

“אנחנו יומיים לפני ה-30, זה קשוח. שותפות גורל עם כל כך הרבה משפחות, עם יזהר שי”, אמרה.

שי השיב: “אנחנו באמת שותפים, בשותפות רעה כזאת, את יודעת. אני ראיתי אותך ומצדיע לך ואני חושב שזה חשוב בצורה בלתי רגילה, מה שאת עושה. את זורקת זריקות עידוד לחיילים שלנו שנמצאים אי שם ולוחמים את מלחמתנו ולהורים שלהם ולמשפחות שלהם”.

ולדמן: “אני אתקן אותך, את ממשיכי דרכם של בנינו. זה מה שהם היו מצפים מאיתנו. בהחלט צריכים להגיע פה למקום של ניצחון. קודם כל, אני מלאת גאווה מכל מה שקורה עד עכשיו. אני חושבת שזה מה שאריאל הנחיל לפקודיו, לאחים הביולוגים שלו, שגם הם לוחמים, ולשאר חיילי ישראל, כוחות הביטחון בכלל – זו עוצמתנו, זה הכוח. על זה דיברה שרה אהרונסון, זה ‘נצח ישראל לא ישקר’.

“בקידוש ביום שישי, הוא בחן את האח הקטן שלו על מבצע יבוסי. זו המורשת, זה עמוד האש, עם זה אנחנו הולכים. אלה חייו”, סיפרה. “יש לנו כל כך הרבה שנים לפנינו לבכות, ביום הולדת, בקידוש, בליל סדר הראשון, עכשיו אנחנו נמצאים בצו 8 קיומי. איך אתה יכול עכשיו רק לשבת, להתחפר מתחת לשמיכה ולהגיד ‘פוס, לא משחקים’. זה אנוכי, מפקד לא היה אנוכי, נכון? אף מפקד, נכון?”

שי הסכים איתה: “אני חושב שאת צודקת במובן הזה שעכשיו צריך לנצח וכולנו צריכים להתפלל לשובם של הבנים והבנות הביתה בשלום, אבל גם לעודד אותם ‘עכשיו מנצחים’. הבן שלך אריאל, הבן שלי ירון, ואחרים נפלו למען ההגנה על המולדת, בלי שום מרכאות. הם נפלו והגנו בגופם על המולדת”.

ולדמן חיזקה: “הטקסט הזה ‘במותם ציוו’, הוא מקבל משנה תוקף כפול 70 אני חושבת, לכולם. כי הפעם באמת, במותם, לא ציוו, מצווים בהווה”.

“להמשיך מהנקודה שהן הפסיקו, כי אחרת מה הפואנטה”

בהמשך שיתף שי במקרה שאירע במהלך ‘שבעה’ שביקר בה. “הלכנו לשבעה של שוהם בן הרוש שהיה ביחד עם ירון בצוות, ובדיוק הגיעו תצפיתניות ששוהם והחברים בגופם הגנו עליהם ונלחמו מלחמה הירואית, והגיעו שתי בנות להגיד תודה.

“ישבנו שם שתי משפחות והבן שלי אופיר אמר להן, ‘יש משפט שנקרא במותם ציוו לנו את החיים’, אני מצווה עליכן בשם שוהם ובשם נוני, זה ציווי. אתן חייבות לחיות, לטייל בעולם, לעשות חיים, ליהנות, לרקוד במסיבות, להקים משפחות'”.

ולדמן: “להמשיך מהנקודה שהן הפסיקו, כי אחרת מה הפואנטה”.

במהלך השיחה, נשאלה גלית האם תסרב שבנה הצעיר יוותר על ישרת בקרבי – והבהירה: “בוודאי שלא. אם זה מה שהוא רוצה ואני אמנע ממנו, ייצא ממנו איש מאוד ממורמר. אז מה עשינו בזה?”

כספית שאל: “מה התגובה הכי מדהימה שהפתיעה אותך אחרי אותו ריאיון ב’עובדה’?” (- ראיון מטלטל שהעניקה לאילנה דיין).

ולדמן השיבה: “התגובות שאני מקבלת עד לרגע זה, זה של הורים, בכללם חבר בממשלה המכהנת כרגע שהבן שלו כבר נכנס לעזה ואמר לי ‘תגידי לי משהו שיחזק אותי’. פשוט רוצים לקחת מהמורשת הזאת של אריאל ושאר גיבורי ישראל כמובן – חוזק.

“אני הכי רוצה עכשיו נס קפה מתחת לשמיכה, לבכות ושכולם יישארו מחוץ לשער, אבל אין לנו את הפריבילגיה הזאת. אנחנו עכשיו צריכים משהו שינצח, אנחנו צריכים את החטופים בבית, אנחנו צריכים לקום לתקומה חדשה.

“אני ארשה לעצמי לומר גם, מערכת פוליטית חדשה. צריך הכול חדש, מנצח כחול לבן עוצמתי, למען ייראו כל אומות העולם. זה מה יש. ‘נצח ישראל לא ישקר’, אמרה את זה גיבורה אחרת, אני ממשיכה”.