הסיפור המצמרר שמסעיר את ביתר עלית: אברך ליטאי, תושב העיר החרדית, שבנו ירד מהדרך ומתגורר בתל אביב, הצליח לשכנע אותו שלא לנסוע ל’מסיבת הטבע הבינלאומית’ ביער רעים בשמחת תורה – והציע לו כתחליף לחגוג בשמחת תורה יחד עם חברו בבית הכנסת חב”ד המקומי.
בטור מיוחד הוא מגולל את הנס.
“כל מה שאסרה תורה התירה לך כנגדו… אני אברך תושב ביתר, וכחלק מהתיקון שלי בחיים נגזר עלי לסבול צער גידול בנים. אחד מבני, פרש לא עלינו מדרכי התורה. יש המכנים זאת ‘יצא בשאלה’, אני קורא לזה ‘יצא בהשאלה’. יען כי נשמתו הושאלה באופן זמני לכוחות הסיטרא אחרא, עד כי יבוא אם ירצה ה’ היום ותפקחנה עיניו, ותעבור עליו רוח טהרה לשוב לאביו שבשמים.
למזלי הטוב, בני הוא בעל שכל חריף וגם אדם ישר בטבעו, ושלא כמו רבים מחבריו, הוא אינו מרמה את עצמו להאשים אותי ואת בני ביתי בחליו ובקשייו. הוא יודע כי היצר לכד אותו ברשתו והוא מתקשה להתגבר עליו. את אביו ואמו הוא מכבד, הוא משתף אותנו בעובר עליו, ובבית הוא משתדל בכל יכולתו להימנע מלצער אותנו.
בערב חג הסוכות שאלתי אותו מה התוכניות שלו לימי החג. הוא ענה לי שבחג הראשון הוא מתכוון להיות עמנו בבית, ואילו בשמחת תורה הוא מתכוון להיות עם חברים בדרום… משום מה לבי התקומם. למרות הכל, שמחת תורה… גם הרגשה רעה התלוותה למחשבות אלו, הרגשה עמומה וכבדה שלא ידעתי לפרשה כהוגן.
אמרתי לבני שאני מבקש ממנו שיעשה עמי טובה, אני מתחנן שגם בחג שמחת תורה יהיה עמנו בבית. הוא לא מיהר להסכים. יש מסיבה גדולה, ”משהו בינלאומי, מסיבת טבע”, זה לא דבר שרואים כל יום… הוא לא מוכן להפסיד.
שאלתי מה יש שם במסיבה הכל-כך נחשקת, ולמרבה הבושה הוא הסביר לי כי מביאים סמל זהב ענק של עבודה זרה, ורוקדים מסביבו אחרי ששותים לשכרה, וכו’.
מעי התהפכו לשמוע על ‘תוכנית’ שכזו לשמחת תורה, אבל כבשתי את רגשותיי, ואמרתי: הגמרא אומרת שכל מה שאסרה התורה, היא גם התירה כמותו: אסרה לאכול דם, אך התירה אכילת כבד; אסרה אכילת חֵלב בהמה, אך התירה חלב חיה; אסרה חזיר, אך התירה מוח של שיבוטא, וכן הלאה. הבה ונחפש תחליף להנאות שאתה מחפש לעשות באיסור, ונמצא דרך לעשותם בהיתר, כאן בבית, העיקר שלא תצטרך לנסוע למסיבה המזעזעת הזו בדרום…
הוא הביט בי מופתע, איך בדיוק הוא יהנה בהיתר בשמחת תורה? אמרתי לו כך: פה בקצה הרחוב יש בית כנסת גדול של חב”ד. בשמחת תורה נשפך שם אלכוהול כמים, שותים לשכרה ורוקדים עד כלות הנפש. אתה הרי למדת בישיבות ליטאיות וגדלת על ההשקפה ש’חב”ד זה עבודה זרה’, אז הנה לך הכל יחד: ריקודים ללא גבול, אלכוהול כמים, ועבודה זרה… כל מה שרצית, ובהיתר…
מחובתי להבהיר, ח”ו אין לי דבר נגד חב”ד, ולהיפך. רק השתמשתי בהשאלה בביטוי המיתולוגי הזה כדי לשכנע את בני. הוא שמע את הדברים, חשב מעט, ואחר כך הודיע לי שהוא מוכן לתוכנית החילופית, אך בתנאי שיתאפשר לו לארח חבר בבית, אותו חבר שעמו תכנן לנסוע למסיבה בקיבוץ רעים…
וכי ברירה יש בידי? הבעתי את הסכמתי
•
בהושענא רבה אחר הצהריים הגיע הצמד, בני יחד עם חברו, אדם. הזמנתי אותם לסוכה לסעודת חג, אבל אמרתי להם שלפני הסעודה צריך לברך על
הלולב. גם אם הם לא מקפידים כל כך, אבל אני מקפיד ביותר על תשעים אמנים ליום, ועדיין חסרים לי כמה…
שני החברים ברכו על הלולב, כאשר אדם מברך גם שהחיינו… אחר כך הם חבטו את הערבות כנהוג, ונטלו ידיים לסעודה דשנה עם ברכת ”לישב
בסוכה”. אחרי שאכלו ושתו כהוגן פנינו ”להיפרד מן הסוכה”, שתינו יין טוב, ופצחנו בריקוד מסביב לשולחן. האווירה היתה טובה ואדם החזיק בידו את הלולב ורקד ורקד…
אחרי מנוחה שלחתי את הצמד לבית הכנסת חב”ד כפי שסוכם, שם הם השתלבו מצוין בתוך הקהל, ובשעה מאוחרת הם שבו הביתה למנוחה.
בבוקר של שמחת תורה התעוררנו יחד עם כל בית ישראל לקול האזעקה המייללת… אדם שש על ההזדמנות, ”פיקוח נפש”! ואץ לפתוח את מכשיר הטלפון.
עברו מספר דקות ואדם חזר מהחדר, מראהו משונה, פניו מחליפות צבעים. לפתע הוא קפץ לעברי והתחיל לחבק אותי, בתחילה חשבנו שדעתו נשתבשה עליו…
האזעקה מייללת והוא מצא לו זמן להמטיר חיבוקים ונשיקות.
אך אדם החל לזעוק בקול ניחר: המסיבה הארורה! תודה! תודה לך! הצלת את חיינו!
ה’כיבוד הורים’ של בני הציל את חייו ואת חיי מייסורי איוב ומיתה משונה…
הריקודים של הקפות היום כבר נשאו אופי אחר, זה כבר לא היה הענין של אלכוהול… אדם גם הפך לכוכב בביהכנ”ס כמי שיודע לספק חדשות מהמקור השם יקחם.
למחרת בבוקר, אסרו חג, אדם ביקש להניח תפילין לפני הפרדו מאיתנו לשלום. ואילו בני הכריז: אבא, יהיה מה שיהיה, אני – נשאר בבית!”