אז מה עושה היום חבר הכנסת לשעבר אריאל אטיאס?

1.

השבוע קיימו עיתוני סוף השבוע בהידור רב את האמרה ‘אמור לי מה שם עיתונך, ואומר לך מה מעניין אותך’ (ואת קוראיך? טוב, לא בטוח).

בעוד העיתונים מדווחים, כבר בשער, כי ערכו ‘סיכומי שנה’, ביתד נאמן בחרו ב”שבת הארץ פורסת את כנפיה על אדמת ארץ הקודש”, ככותרת השער.

בפנים שולב המשפט עם ידיעות יח”צ על ‘קרן השביעית’, אבל למה להתעסק בזוטות.

ביום ליום, לעומתו, השחיר העיתון מכותרות, לזכרו של מרן. אחרי הכול, מדובר בשבוע שהוא י”ב חודש לפטירתו של הגר”ע יוסף זצ”ל. “היערכות שיא לעצרת האחדות ב’ארנה’ במעמד גדולי וחכמי הדור שליט”א”, הייתה שם כותרת הענק. ובפנים גם פירוט. “אלפים ישתתפו”,”העצרת תועבר בשידור ישיר לציבור הנשים,”כשבעים עצרות ערכה תנועת ‘אל המעיין'”.

מבין העיתונים הבלתי מפלגתיים היה משפחה היחיד שהאדיר את העצרת, כמעט כאילו היה ‘יום ליום’.

“בשבועות האחרונים מנשבות רוחות של שלום בהנהגה הספרדית”, בישר השבועון לקוראיו. ספרו על כך לאנשיו של הראשל”צ, הגר”ש עמאר, שחלקם החרימו את העצרת. אמנם לא כקול קורא ממורם ורבם, אבל כיוזמה פרטית וכמחאה על שלא הוזמן.

“כששני הצדדים מתקשים להציג הצלחות וכדי בזיון וקצף, לא מן הנמנע כי בכינוס נראה סוף סוף אחדות ספרדים על הבמה. ולוואי שלא נתבדה”.

אז נכון שהפעם הגיעו וכבדו את האירוע הרבנים משה ואברהם לבית יוסף, ובכל זאת – אחדות? הדרך עוד קצת רחוקה.

2.

אפרופו משפחה, העיתון והעצרת: “בש”ס עושים כל מאמץ להפוך את העצרת הזו למפגן שילמד שכוחה של התנועה עדיין במותניה”. בין השאר, מתאר העיתון, מנסים להביא את… הרב שמואל אליהו.

עצרת ‘אשכבתיה דמרן’ בימי עשרת ימי תשובה אינם הזמן הראוי להזכיר את מסכת היחסים המפוארת ששררה בין הרבנים לבית אליהו לבין מרן זיע”א.

אבל מה לא עושים כדי “להפוך את העצרת הזו למפגן שילמד שכוחה של התנועה עדיין במותניה”.

3.

רגע לפני היכנס שנת השבע, וכדי לסתום את פיות מי שמנסים לומר כי הגר”ע יוסף זצ”ל היה “בעד היתר מכירה”, מפרסם יום ליום את דבריו המדויקים בנושא:

“יש המקילים וסומכים, ויש להם על מי שיסמוכו בשעת הדחק, אבל ודאי במקום שיש בני תורה ואברכי ישיבות ומשפחותיהם החרדים לדבר ה’ ראוי מאד להחמיר ולעשות מאמצים לשמור כל דיני השמיטה בדקדוק רב ובהידור ולקנות מוצרים שאין בהם חשש כלל”.

4.

שלוש שאלות בשולי הסיקור הפוליטי של יום ליום:

א.   האם במכוון תוכננה ה’תמונה’ בעמוד הפותח כך שיו”ר התנועה ח”כ אריה דרעי יישב לצידם של חברי מועצת חכמי התורה, בעוד ח”כ אלי ישי נראה ישוב הרחק מהם, רק אחרי ח”כ יצחק ועקנין?

ב.  לראיון חג בחר העיתון בח”כ יצחק כהן. האם מדובר בפרס על ראיון קודם שלו בזכות היו”ר (“גם בימיו של אלי ישי כיו”ר לא הותר לנו הח”כים להתבטא בתקשורת בכל נושא”, אליבא דכהן)?

ג.  האם נתינת ‘שאפו’ לסיקור העשייה של הח”כים (מלבד זו של ח”כ משולם נהרי, שבחר לשמור על זכות השתיקה באשר הוא נוהג, מאז ומעולם, שלא לפרסם את עשייתו), שכללה הפעם גם את עשייתו של יו”ר בדימוס ח”כ אלי ישי, יש בה כדי להטיל עין רעה ולמנוע הישנות מקרים כאלו בעתיד?

5.

חסר לי הפרלמנט הנתנייתי השבועי, זה עם הבוז’רנו והז’וז’ו.

מדוע הם לא התכנסו ודנו בשום כלום השבוע? אימת הימים הנוראים נפלה עליהם? אימת העצרת?

6.

כדי שלא למתוח יתר על המידה את עצביהם הרופפים של הקוראים, שאינם מסוגלים להמתין עד חג הסוכות כדי לדעת איזה פוליטיקאי יתראיין ביום ליום (דרעי, כמה מפתיע), הקדימו בעיתון את הפרומו.

אז מה יהיה לנו שם? הכול, בעצם. פטירת מרן, הקשר עם נתניהו, עם יו”ר הקואליציה יריב לוין, הפעילות כיו”ר וועדת המשנה לשירותים חשאיים בנוגע להיערכות לצוק איתן. הכול. חוץ משאלות נוקבות על הפילוג הפנימי.

על כך קראו במקומות אחרים.

7.

קצת קשה לערוך השוואה בין בקהילה למשפחה, שני עיתונים שפעם נהגו הכול להשוות ביניהם: 32 עמודי חדשות בראשון, מול 48 בשני, 80 עמודי מגזין בראשון – מול… 132 בשני.

ובכל זאת, לפעמים בקהילה מפתיע עם כתבות מרתקות. הפעם, זה לא קרה. אבל תכנית הריגול של התאומים הלא זהים פעלה כשורה: שניהם הפיקו מילון. אלא שאין מה להשוות בין זה הדליל של ‘בקהילה’ לבין הקולח, מעניין, צבעוני וממצה של משפחה.

ובכל זאת, בלי ביקורת אי-אפשר, וקצת תיאום בין מדורי ‘משפחה’ השונים לא יזיק.

ב’מילון’, תחת הערך ‘אריאל אטיאס’, נכתב:

“מה לא אמרו עליו כשעזב. שהוא סגור עם אילי הון, שהוא הולך לנהל חברות נדל”ן, שהוא כבר פתח משרד. כלום מזה לא קרה. כנראה יש דבר כזה שבן אדם רוצה פסק זמן מהחיים הפוליטיים לעשות קצת למשפחתו ולביתו”.

מעניין, לא? אז זהו, שבטור אחר, באותו עיתון, נכתב העדכון הבא: “הוא שכר משרדים וחורש את הרחוב העסקי לאורכו ולרוחבו”.

ביררתי.

הפעם המיליון צודק.

8.

אגב, קבלו (משפחה) את סדר יומו המדויק (לא בדקתי, לא נעים לחטט לבן אדם בענייניו הפרטיים, עד כדי כך):

“בבוקר עושה כושר במתקני הכנסת, לומד לפני צהריים עם חברותא, מקבל את ילדיו ממוסדות הלימוד בשעות אחר הצהרים”, ובעיקר: “את סיעת הבית שלו הוא הותיר מפולגת מצולקת ובעיקר נטולת זוהר”.

בעמוד אחר בעיתון, יש קצת יותר פירוט: “מאז שהלך לעולמו נקלעו מפעלות חייו לסחרחורת… סיעת ש”ס מתכווצת בסקרים… הפילוג הספרדי מכרסם כל חלקה טובה”.

9.

ובכל זאת, פרט מעניין חשף השבוע בקהילה. ואיך לא חשבתי על כך קודם…

זוכרים איך חברי הכנסת החרדיים, אלה שהיו חברים ב’וועדת שקד’ שבו והתראיינו? זוכרים את שתיקת ח”כ מאיר פרוש?

בירור בסביבתו העלה תמיד את התשובה לפיה פרוש אדם צנוע, נוהג לפעול בשקט, הרחק מעין הזרקורים. בקהילה הפיל את האסימון, כשהבהיר שהאיש “נאלץ לשמור על פרופיל נמוך בשל החוגים הירושלמים שמעדיפים חוק חמור על פני פשרות, מסיבות מובנות, לשיטתם”.

כקרוב משפחה של מנהיג הפלג הירושלמי, הגר”ש אוירבעך, אך טבעי הוא שהאמירה הזו נכונה. בול פגיעה.

10.

קבלו את משפט השנה של ח”כ משה גפני.

“ביבי מאוד מעוניין בשותפות עם הציבור החרדי”. כך בדיוק אמר למראיין מיתד נאמן.

אז תגידו, מה עוד צריך נתניהו לזרוק אל מול פרצופן של המפלגות החרדיות, כדי שפעם אחת יפנימו שביבי ממש ממש לא זקוק להם? שהיותם באופוזיציה רק מיטיבה את יחס התקשורת החילונית כלפיו? שתקציבים להתנחלויות (בשפע, בשפע) לא מציקים לעיתונאים החילונים כפי שהיה מציק לראות שקל שמוענק לעולם הישיבות?

קצת חיוכים, עוד קצת הזמנות חגיגיות ללשכתו, הבטחות על הקרח – והם נמסים.

“הקואליציה הנוכחית נוחה לביבי”, אמר פעם ח”כ חכם, אחד שכבר פרש מתפקידו.

כמה שהוא צדק.