הטבח הנורא שאירע בשמחת תורה, לא ישכח לעולם.
מרגישים במצוקה או בחרדה בגלל המלחמה? כאן תוכלו לקבל עזרה
בין כל החושך והשכול הנוראי, היו סיפורי הצלה רבים, שעוד יכתבו וישמרו לדורות, איש איש וסיפורו, משפחה ומשפחה ונס ההצלה הפרטי שלה.
יהודי המתגורר באחד מאותם היישובים, אשר זכו הוא ובני משפחתו להינצל מחרב המרצחים, כאשר שהו בממ”ד שעות רבות, ונלחם עם המחבלים בכל כוחו לבל יפתחו את הדלת, זכה לצאת ללא שום פגע בחסדי שמים. הניצול ומשפחתו מודים ללא הרף לקב”ה על הנס שהצילם.
כעת שיגר הניצול שאלה מעניינת לשולחנו של הגר”י זילברשטיין שליט”א, רבה של שכונת רמת אלחנן: מאחר ונהוג שמי שנעשה לו נס עורך סעודת הודאה ברוב עם, להודות ולהלל להקב”ה על ניסיו וחסדיו, האם גם כעת מתאים וראוי שיערוך סעודת הודיה, או שמא מאחר וחלק גדול משכניו ומכריו ביישוב נרצחו ונטבחו, זאת מלבד עוד כמה וכמה שבויים החטופים אצל החמאס – והיישוב כולו בוכה ומתאבל יחד עם כלל ישראל השרוי במלחמה קשה, אולי אין השעה והזמן מתאימים לעריכת סעודה על ניסו הפרטי.
תשובת עמוד ההוראה מתפרסמת בקו ‘שיח יצחק’, שם הביא נכדו הרב חיים מלין, כי הגר”י דן מדברי הגמרא במסכת תענית (דף יח ע”ב), שם אומרת הגמרא כי יום י”ב אדר היה יום טוב מאחר ונהרגו בו פפוס ולוליינוס והתבטלה הגזירה מעם ישראל, אך לאחר שנהרגו באותו היום שמעיה ואחיה – ביטלו את היום טוב.
מבואר שבתחילה כן קבעו יום זה ליום טוב, משום שהגזירה על עם ישראל התבטלה, למרות שנהרגו באותו יום שני יהודים, ואולי נאמר גם כאן, שאמנם נהרגו רבים מאותו יישוב, אך כיון שלאותו ניצול נעשה נס פרטי, מוטל עליו לערוך סעודת הודיה.
אולם הרב זילברשטיין עצמו נשא ונתן בדברים וציין כמה חילוקים בין דברי הגמרא לשאלתנו.
הכרעתו של מרן הגר”י זילברשטיין הייתה, כי באותו יישוב בו גר הניצול, בוודאי שלא יערוך את סעודת ההודאה, שכן הדם שותת באותו יישוב, ואיך הוא יכול לשמוח בביתו כאשר שכניו וידידיו בוכים ודואבים, והדם עדיין נוזל, שותת ומפעפע באותו מקום.
אולם מוטל עליו לנסוע למרכז הארץ, ולערוך סעודת הודאה לבני ישיבה או אברכי כולל, או לחלק להם מיני מתיקה, ולהודות על הניסים שעשה עמו הקב”ה, ולהקדיש בו זמנית פרקי תהלים לרפואת וישועת עם ישראל.