1.
הנביא ישעיהו מנבא את אשר יקרה באחרית הימים: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נהג בם". זהו כאמור 'חזון אחרית הימים', הזמן שבו העולם יגיע לפסגה והשלמות שלו.
רבי יהודה מאיר שפירא זצ"ל, ראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל רעיון הדף היומי, העיר כי חזון אחרית הימים לכאורה, התקיים בראשית הימים, אי שם בדורו של נח, שהרי כבר אז בתיבת נח שכנו יחד הזאב, הכבש, הנמר והגדי. אם-כן, הוא תמה, מהי ההתפעלות הגדולה?!
השיב המהר"ם שפירא מלובלין, כי יש אחדות ויש אחדות! יש אחדות הנובעת מאהבה ומעין טובה, ויש אחדות הנובעת מאינטרס כזה או אחר. אחדות כזו אינה אמיתית. היא לא מעידה על אחווה אלא על מצב של חוסר ברירה המחייב עמידה מאוחדת אל מול סכנה משותפת.
בתיבת נח, האחדות בין הנבראים הייתה בזמן סכנה קיומית מפני המבול, ששטף והחריב את העולם שמחוץ לתיבה. המבול הוא שהביא לאחדות ביניהם. אחדות כזאת, אמר הרב מלובלין, איננה חזון אחרית הימים.
2.
סבי הגדול, הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, הביא את דברי המהר"ם שפירא באחת מדרשותיו והוסיף בחיוך מהול בעצב, כי הלוואי שתהיה בתוכנו לכל הפחות אותה אחדות, ששרתה בתיבת נח ואף קודם אחרית הימים נדע להתאחד מפני הסכנות המשותפות האורבות לפתחינו חדשים לבקרים…
כמו סבי, שכיהן רב עיר בשנותיה הראשונות של המדינה, היו עוד רבים, גדולים וטובים, שאיחלו ואף פעלו למען אחדות עם ישראל בארצו מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה, ערב שבת קודש - שמחת תורה תשפ"ד, אך לדאבונינו לא עלתה בידם.
האם נאמר, שהאויבים זיהו את החולשה הזאת ולכן קמו עלינו לצרינו דווקא עכשיו, והנה גם זה 'דרך הטבע'? ודאי שלא! הם הרי תכננו את הטבח הנוראי הזה לפרטי פרטים במשך שנים.
איש בער לא יידע וכסיל לא יבין, אך זו גזירה מלפני הקדוש ברוך הוא! זאת האמת!
הכתובת הייתה על הקיר. מנהיגי האמת שלנו, אלה שקוראים אך ורק את דפי המסרים האלוקיים ללא רבב, הזהירו אותנו שוב ושוב לבל נמשיך את הפילוג והשנאה, התחננו אלינו לאחות את הקרעים בינינו ולאהוב בחינם, אבל אנחנו לא הקשבנו.
התעלמנו ושכחנו, שאנחנו עם אחד, אבל הם… הם אף פעם לא שוכחים!
רק כעת, באיחור של אלפי קרבנות, הפנמנו בקושי את העובדה, כי לעם ישראל בכל מקום שהם יש שותפות גורל. בכך שוב הוכחנו, כי אצלנו 'אחדות' היא רק מילה נרדפת ל'חירום'.
3.
אמנם הימים הללו ימים של קרבה מסיבות טרגיות של אינטרס משותף וקשה ולצערנו הקרבה המבורכת תחלוף עם הזמן, אך אל לנו לחשוב על היום שבו נשוב להיות מרוחקים אלא לנצל את חלון ההזדמנויות שנפל בחלקנו כדי להרבות אהבה ואחווה בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ובעזרת ה' יחד נשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
