מיקי, תושב קיבוץ נחל עוז בעוטף עזה, סיפר הבוקר (חמישי) בתוכנית ‘רינה ועקיבא’ ברשת ב’, כיצד נלחם במחבלים שנכנסו לביתו, בקרב שנמשך שעות – וגבר עליהם בעורמה ובגבורה בלתי נתפסת.
מתמודדים עם חרדה? תמיכה טלפונית, כלים להורים וסרטוני הסברה • כנסו
כל זאת בזמן שאישתו ובתו בת ה-6 הסתתרו בממ”ד, שהדלת בו לא ננעלה. “לא היה לי זמן לפחד, נכנסתי לפעולה. אתה יודע מה יקרה למשפחה שלך אם יעברו אותך”, הסביר.
“התעוררנו ב-6:30 למטח של פצמ”רים. בתי בת ה-10 ישנה בחוץ עם חברות שלה באוהלים. כשהתחיל המטח היא נכנסה לבית של השכנים”, סיפר מיקי, “שמענו יריות, בהתחלה חשבנו שזה הצבא ואז התחלנו להבין שזה מחבלים. חיכיתי להם חמוש ויריתי בהם כשניסו להיכנס מהחלונות”.
מיקי תיאר כיצד המחבלים עברו מבית לבית, וניסו להיכנס שוב לבתים שלא הצליחו לחדור אליהם: “לא היה משהו מסודר שם. אחרי 10 דקות הם חזרו והפציצו את הדלת שלנו. עשרה מחבלים נכנסו לבית והתחילו לרסס את כולו בירי בלי רחמים. תפסתי זיג בתוך מסדרון. כמות האש שהם ירו. שכנים שמעו את היריות וחשבו שאנחנו כבר לא בחיים”.
לאחר קרב של כשעה וחצי בביתו, המחבלים זרקו על מיקי רימון הלם. “גררתי את עצמי לממ”ד שבור, הכל היה זכוכיות ועשן, לא ראיתי כלום. הצלחתי לסגור את הדלת, היא לא ננעלה אז תפסתי אותה עם היד שלי”, המשיך מיקי, “הם ריססו את דלת הממ”ד. צעקו תוך כדי בטירוף – שהם שולטים פה ושאין יותר צה”ל. לא היה לנו חשמל ותקשורת, היינו מנותקי קשר. כבר הבנתי שלא תהיה עזרה”.
האזינו לריאיון המלא עם מיקי מנחל עוז בכאן רשת ב
בשלב מסוים הצליח מיקי לנהל שיח עם אחד המחבלים בעברית ואנגלית. “הם ביקשו שאפתח את הדלת ואכנע. אמרתי שרק בתנאי שהם לא יפגעו באשתי ובבת שלי, הם ענו שהם לא פוגעים בילדים ונשים. כמובן שלא עשיתי את זה, פשוט משכתי זמן, סיפרתי לו שאני פצוע ומדמם”, תיאר מיקי והוסיף לספר על המניפולציות שהפעילו עליו המחבלים כדי לשכנע אותו להיכנע. “הם הביאו לשם את השכנים שהוחזקו כבני ערובה, כדי שישכנעו אותי לפתוח את הדלת. אחד מהם היה נער בן 16 מהקיבוץ שסיפר לי שהוא פצוע”.
למרות הניסיונות הרבים, מיקי ומשפחתו גילו אומץ בלתי רגיל – גם כאשר המחבל שדיבר עם מיקי איים כי יפוצץ את הממ”ד ב-RPG: “הוא החל לספור לאחור. אמרתי לו ‘למה אתה שם עם ה-RPG, זה לא מה שסיכמנו’, הוא ענה לי ‘צודק אז תפתח את הדלת’. עשיתי כאילו אני פותח אותה וכשראיתי אותו מתחיל להוריד את ה-RPG – יריתי בו.
“הם עשו אצלנו כמו מעין חמ”ל, אספו לשם את כל החטופים והנרצחים. אחרי 10 דקות שמענו אותם יוצאים. נשארנו בממ”ד עד שצה”ל הגיע ב-17:00 ואז יכלנו לבדוק מה קורה עם הבת השנייה שלי. למזלי רק ריססו להם את החלונות ולא נכנסו אליהם.
“זה לא אומץ, אין לך ברירה. לא היו לי מחשבות בראש להיכנע. במהלך האירוע אשתי והילדה לא צעקו. הן לא זוכרות הרבה, אשתי אומרת שהיה הייתה בהלם. רק כשיצאנו מחוץ לקיבוץ קלטתי הכל”.
כשנשאל אם לדעתו ישובו לגור בקיבוץ נחל עוז, השיב מיקי: “אם את שואלת אותי – נחזור. אבל לא כל המשפחה חושבת ככה”.
הוא בחיזוקים ללוחמים ולאזרחים: “אני רוצה לחזק את עם ישראל. שימשיכו ככה בשביל כולנו בשביל הילדים שלנו”.