‘בלי הכרעה צבאית ישחטו גם בת”א ורעננה’: הזעקה של אור באולפן

אור צוק, תושבת כפר עזה, הפכה במבצעים האחרונים לאחת הדוברות הבולטות של היישוב. בחג שמחת תורה איבדה אור את אביה ואימה הי”ד שנרצחו בידי מחבלי חמאס.

היום (שלישי) היא התראיינה במשדר חדשות 12, וסיפרה לקרן מרציאנו על החיים בצל הטבח הנורא –  וקראה למקבלי ההחלטות “להתעורר”.

“מחר, אחרי 12 יום, אני אקבור את ההורים שלי שנרצחו”, סיפרה בכאב. “אני לא יודעת עד כמה הצופים מבינים את מה שקרה ביישוב שלי ובשאר הקיבוצים. 20 שנה אנחנו חיים תחת טילים. הממשלה בנתה ממ”דים והשתיקה אותנו עם הטבות מס. אבל זה לא עזר להורים שלי. גם לא לאח שלי, שבתושייה רבה זחל מתחת למיטה ושכב שם 7 שעות”.

“גם לבית שלי נכנסו”, סיפרה. “אכלו לי את השוקולדים ואת הפסטות, השתמשו לנו בכרטיסי האשראי. בן דוד שלי נמלט עם מה שהיה עליו והארנק שלו נשאר מאחור. הוא ראה חיובי אשראי ממצרים ומארה”ב. זה היה טרור כלכלי מזעזע. הקיבוץ היפיפה שלי נשאר הרוס, חרב ושרוף”.

בעת מתקפת הפתע, אור שהתה בחופשה באזור קריית גת. “המטחים התחילו בשש וחצי בבוקר והבנתי באותה שנייה שמשהו קורה. תוך שניות אחדות כתבו בוואטסאפ: ‘אני רואה מחבלים’, ‘הם מחוץ לבית שלי’, ‘יורים בנו’, ‘שורפים לנו את הבית’. במשך 72 שעות כפר עזה הייתה תחת שואה”.

בתושייה גדולה, אור מיהרה לקחת תצלומי אווירי של היישוב, לאסוף את כל הדיווחים מהשטח ולנסות לעשות סדר לכוחות הפועלים בשטח. “דיברתי עם כל קצין בצה”ל שאני מכירה. אמרתי לאחד לדבר עם השני כדי שלא יירו זה בזה”.

עם כאב גדול בעיניה, אור הסתכלה לתוך המצלמה ופנתה לציבור: “אם זה לא ייגמר בהכרעה צבאית, מה שקרה בכפר עזה ובבארי ובשאר הקיבוצים – יגיע גם אליכם. מה אתם חושבים שיקרה? פעם ב… כמה קסאמים? יבואו וישחטו אתכם בתל אביב, וברמת השרון וברעננה ובחולון”.

על השאלה איך מתמודדים בימים כאלה – השיבה: “מגיבים באומץ, ובלילה הולכים לישון בוכים. אני יודעת שזה מפלצתי מהצד. שואלים אותי ‘איך את לא בוכה?’. ואני עונה: ‘כי אין לנו ברירה’. אנחנו חייב להתקדם”.

אור פנתה למקבלי ההחלטות: “עוד יום עובר ועוד יום עובר, ואני לא מבינה למה לא מכריזים ועדה קרואה (-ועדה למילוי תפקיד ראש רשות מקומית)”.

בהמשך הפצירה: “תביאו אנשי מקצוע. למה אנחנו מתמהמהים? יש כל כך הרבה אנשים חכמים וכל כך הרבה תרומות. למה לא מקימים אתר שירכז את כל המידע? ‘אומת סטארט-אפ’. למה אני צריכה לשבת באולפן ולבקש מכם להתעורר במקום לכתוב הספד להורים שלי? תדאגו בבקשה שאני אוכל לחזור הביתה, ושאת הריאיון הבא נקיים משם”.