העיתונאי והמגיש ירון לונדון קורא לשטח את עזה גם במחיר של פגיעה בחפים מפשע זאת בעקבות המתקפה הרצחנית על תושבי הדרום.
בראיון ל’וואלה תרבות’ אמר לונדון: “האמת היא שאני אמרתי ‘לשטח את עזה’, אולי לא בדיוק במילים האלה, גם לפני 10 שנים, ואז אנשי השמאל נזפו בי. אבל ברגע שנסוגנו מרצועת עזה, ותושבי עזה בבחירות דמוקרטיות בחרו בחמאס ולא בפתח, האחריות על התנהגותם של הכוחות המזוינים בתוך רצועת עזה נופלת על האוכלוסייה ועל השלטונות שלהם.
“אם אתה לא יכול להפריד בין האוכלוסייה והשלטונות משום שהשלטונות בכוונה מסתתרים בבתי חולים או במנזרים, אז אין לך ברירה ואתה צריך להיות הרבה פחות צמחוני. היינו צמחוניים מאוד בעיני, כל הנוהל הזה של ‘הקש בגג’ היה מעשה ששום מדינה בעולם לא עשתה. ואני חשבתי שהעונש על פרובוקציות של חמאס צריך להיות הרבה יותר חמור. למרבה הצער, העונש הזה צריך לחול גם על האוכלוסייה. אני חושב שאין ברירה אחרת. זה מצער מאוד”.
אתה עדיין עומד מאחורי העמדה שהפתרון הוא שיטוח עזה?
“כן, כן, בהחלט. היה פעם מאורע אחד שטילטל אותי לגמרי. היתה נערה עזתית שנכוותה במים רותחים בבית שלה, היתה פצועה קשה מאוד, התאשפזה בבית חולים איכילוב ואז מצבה היה סביר. ואז חמאס הלביש עליה פצצות וציווה עליה לפוצץ את עצמה בבית החולים. אני לא יכול לשכוח את העניין הזה, את הניצול הנורא הזה של נערה פצועה, שמקבלת טיפול והיא הולכת להרוג את הרופאים שלה. המקרה הזה טלטל אותי. כמובן שלא כולם שהידים. יש לי אגב חברים בעזה וגם חברים שהיו אסירים ביטחוניים וההשקפות שלהם על שלום עם ישראל שונות מההשקפות של החמאס. הם רוצים שלום אמיתי, יחסי שכנות טובים ומסחר פורח. יש כאלה. אבל אתה לא יכול להתחשב בסנטימנט הזה, כשאתה רואה את מה שהפנאטים האלה מסוגלים לעשות”.
בתמיכתך בשיטוח עזה אתה גם מתחשב בהרג של המוני חפים מפשע ובהם גם ילדים ותינוקות? הוא נשאל.
“אני לא מציע לטווח תינוק. אבל אם מנהיג צבאי או מדיני של החמאס ממשיך לשהות עם משפחתו בבית, האם עלינו לארוב לאותו רגע שבו הוא ייצא מהבית ונוכל לפגוע בו אך לא במשפחתו? אני מצטער, אני חושב שזה מופרז. אנחנו לא יכולים להרשות את הלוקסוס הזה לעצמנו. אם אנחנו באמת רוצים להשמיד את מנהיגי הארגון ואת הכוחות הלוחמים שמסתתרים, אז כן, אם אפשר צריך להימנע מפגיעה בחפים מפשע. אבל אם הדבר מסכן את לוחמינו, אז מזהירים פעם-פעמיים, ואומרים תסתלקו מהשכונה”.