האם מותר לומר תהלים בלילה, אחרי תפילת ערבית (שהרי עיקר ההלכה שאסור לקרוא תנ”ך בלילה) – והאם שונה הדין בין יחיד לציבור?
תשובה: בשער הציון (סימן רלח סק”א) כתב בבאר היטב שאין לקרוא מקרא בלילה, ובפרי מגדים משמע דיכול לקרוא מקרא. ונראה דאפילו להמחמירין לית בזה אסורא, אלא שלכתחלה יותר טוב ללמוד מקרא ביום. ונובע דבר זה ממה דאיתא במדרש שהיה הקדוש ברוך הוא לומד עם משה מקרא ביום ומשנה בלילה.
אולם באורחות רבינו הביא שמרן בעל הקהילות יעקב היה אומר תהלים על חולים אף לפני חצות. ובפרט בעניננו שמה שאסור לקרוא מקרא בלילה, זה מדין מקרא, וזה לא מדין תפילה, ובפרט שתפילה בעת צרה היא דאורייתא והיא דוחה כל העניינים של קבלה.
כשהגיעו השמועות הנוראיות על הטבח הנורא באירופה היתה עצרת בבית הכנסת החורבה, והאדמו”ר האמרי אמת עלה על הבימה ואמר ארבע מילים: “ויתחזק דוד בה’ אלוקיו”. אומר התרגום: במימרא דה’ אלוקיה, והכוונה היתה על התפילות ועל תהלים, וגעו כל העם בבכי נורא.
נשים שבאו למו”ח מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל ואמרו לו: מה נעשה שאנו אומרות תהלים ואנו לא מבינות כלום. השיב להם: תהלים לא צריך להבין, מספיק שהקב”ה מבין.
לסיכום: חובה גדולה לומר תהלים ביום ובלילה בין ביחיד ובין ברבים.
האם מותר לומר תהלים בשבת, במצב הנוכחי שיש עדיין מלחמה, ועל כולנה שיש למעלה ממאה שבויים?
תשובה: נאמר במסכת תענית (דף יט ע”א) על אלו מתריעין בשבת, על עיר שהקיפוה נכרים. ובעניננו רח”ל הנכרים הקיפו, ולכן מצוה גדולה לזעוק זעקה אפילו בשבת.
האם ראוי לערוך בשבת קודש קידוש לחתן תורה וחתן בראשית?
תשובה: נאמר ברשב”ם בבבא בתרא דף קמה ע”ב (ד”ה עשה): עשה עמו בפומבי ובקש לעשות את סעודת הנישואין בצנעה, “לפי שעת צרה היא”. הרי שדבר הגון הוא לצמצם בסעודת נישואין, כשהיא עת צרה.
אולם אין למנוע לגמרי את שמחת התורה, אלא לעשות קידוש מצומצם ושהרב ידרוש בדברי תורה והתעוררות ובפרט בשמירה על השבת, והקהל יאמרו פרקי תהילים לפני ואחרי הקידוש לישועת כלל ישראל.
לסיכום: מותר לעשות קידוש, ולדרוש כל הזמן על הלכות שבת, ולומר פרקי תהילים.
האם מותר לקרוא תיאורים מהמלחמה בשבת? (יש להניח שרוב הדברים כבר ידועים ומוכרים, ובעיתונים רק מסדרים מחדש ומביאים עדויות שונות, אך עיקר הידיעות כבר מוכרות).
כתב בבאר היטב (סימן שז סק”ב) מחלליה נאמר על מי שמדבר גם כן דברים בטלים בשבת. וכתב במשנה ברורה (סימן שז סק”ג) אסור לספר בשבת איזה דבר שמצטער בו. ואפילו לקרוא דברים שאין בהם צער גם כן אסור, ובפרט בעת כזו שהיא עת צרה וקטרוג שצריך לנצל כל רגע לתפילה ולתורה, ולהגדיל שמו הגדול, ובפרט בשבת, שכידוע מהבן איש חי, שהתפילה והתורה בשבת, הוא כפול אלף מאשר בימות חול.
אדם נכנס לבית הלוי בליל שבת בבכי נורא שאשתו מקשה לילה, שאלו הבית הלוי כבר עשית קידוש, אמר לו רבי, כבר שלשה ימים אין לי זמן לאכול, ואיך אוכל לעשות קידוש, אמר לו הבית לוי תשב תעשה קידוש, ואחר מכך תאכל כזית פת, ותראה ישועה.
לאחר הקידוש אמר לו הבית לוי, כעת כבר יש לך ישועה, ואכן לאחר כמה דקות באו לבשר לו שהיא נושעה, שאלו את הבית הלוי זה רוח הקודש, השיב לא, זה פסוק מפורש בתהלים (לז ד) וְהִתְעַנַּג עַל ה’ וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
לסיכום: אסור ובמקום זה ילמד הלכות שבת ויזעק על הצרה.
אדם שבשכנותו יש יהודים שאינם שומרי תורה ומוות, ומקבלים עדכונים בשבת. האם מותר להתעדכן באופנים הבאים:
1. לפנות אליהם ולבקש מידע
2. אם הם מיוזמתם מספרים האם חובה לאטום אזניו וכדומה.
3. אם שמע באופן דממילא (וכגון ששמע אותם מספרים אחד לשני) האם מותר לו לספר לאחרים.
4. ומה הדין אם יש בשכנותו עובד נכרי, האם ממנו מותר להתעדכן? והאם יש הבדל אם הלה ניזון ממקורות איפורמציה של יהודים או של גויים?
תשובה:
1. חס ושלום, אין לך חילול השם גדול מזה.
2. לא לאטום אזניו, רק לפתוח פיו, ולומר הפה שלי עסוק בלהתפלל ולבקש רחמים על הקב”ה.
3. בשבת חבל על כל דקה וכל דקה זה מעורר רחמים, ובמקום לספר סיפורים, ירבה תחנונים.
4. חס ושלום, חבל על כל דקה בשבת.
מי שצריך לרוץ למקלט בשבת, האם רשאי במקום שאין עירוב, לטלטל על ידי קטן דברים שיזדקק להם שם? ומה הדין בשעת חירום, שצריכים לרוץ למקלט לכמה שעות, האם יכול לטלטל על ידי גדול, או בשינוי? (ולסמוך על כך שכיום כמעט ואין רשות הרבים דאורייתא).
תשובה: בביאור הלכה (סימן שמג סעיף א) הביא תשובת רע”א שמותר לטלטל ספרים ליתן להתינוק חומש וסידור שישא לבהכ”נ לצורך עצמו להתפלל ולשמוע קריאת התורה, וממילא יצטרף הגדול עמו להתפלל יחד.
וגם בעניננו מותר על ידי שילמד עם התינוק את הספרים שהוא צריך, וגם אוכל ושתיה, מותר אם זה לצורך התינוק, או שצריך כח ללמוד עם התינוק.
ולגבי גדול, התיר החזו”א ללכת בשבת מרשות היחיד לרשות היחיד ללא עצירה באמצע.
לאחר מכן הוסיף מרן הרב זילברשטיין כמה דברי חיזוק בחשיבות לימוד הלכות שבת בזמנים אלו:
“נאמר בירמי’ (יז כז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה.
וכן נאמר בנחמיה (יג, יז-יח) וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.
כתב בטור (או”ח סימן רסז) ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר.
וכתב בכד הקמח, השבת נקראת מנוחה דכתיב (שמות כ) “וינח ביום השביעי” וכן ארץ ישראל נקרא מנוחה דכתיב (דברים יב) אל המנוחה ואל הנחלה. ויבטיח הכתוב כי אם ישראל משמרים מנוחת השבת ישמור הקדוש ברוך הוא את הארץ, ואם לא ישמרו השבת הרי הוא גוזר ומחריב את הארץ. הא למדת שהגלות תלוי בעונש חילול שבת והגאולה תלויה בשמירת השבת.
ועוד נאמר בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל) הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ מִלְחָמוֹת שֶׁל מְהוּמָה עֲתִידִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא טו) מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, וְאֵין חֲרָבוֹת אֶלָּא מִלְחָמוֹת. אֶחָד בַּיַּעַר בַּעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה. וְאֶחָד בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה. וְאֶחָד בִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי שֶׁהוּא כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] מִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.
ועל מה שנאמר מפני קשת דרוכה, פירש מהר”י קרא בישעי’ מפני שדורכים בגיתות בשבת”.