בוסו מונה לשר השישי של ש”ס. אז למה באגו”י ו’דגל’ רותחים? • טור

1.

זה היה ‘בום’ פוליטי, ממש באמצע הלחימה.

לא דומה למהלך הפוליטי של צירוף בני גנץ והמחנה הממלכתי לממשלת החירום, כי את זה הציבור ביקש ואף ציפה לזה. כי אין כמו משב של אחדות לרענן את הלבבות בימים נוראים שכאלו. אבל ‘בום’ פוליטי של הרחבת הממשלה סתם כך בעוד שר חרדי – זה כבר סיפור אחר. אפילו בני גנץ לא ביקש תפקיד של שר, לשכה ומזכירות. אחרי הכל, המלחמה עולה כסף והרבה. אין טעם להרחיב סתם.

הנידון: מינוי שר בריאות במשרה מלאה. פרק המשנה: לתפקיד ימונה ראש עיריית בני ברק המיועד – ח”כ אוריאל בוסו, עד כה יום יו”ר ועדת הבריאות של הכנסת.

שתי נקודות בהקשר הזה:

האחת – זה לא שהשר משה ארבל לא תפקד היטב, בכל הטורבו, בשני כובעיו כשר הפנים (לזכותו עומד פתרון בעיית הדרכונים, שקשר לו תהילה גם מכלי התקשורת הכלליים, שאינם ממהרים להחמיא לשר חרדי) והן כשר בריאות, שהסתער על בתי החולים, ולא חדל לבקר עוד ועוד פצועים, מיהר להתנגד לאישפוזי מחבלים בבתי החולים ועוד.

השניה – בעוד שלושה חודשים עתידות להתקיים הבחירות המקומיות. לבוסו תוכננה משרה ‘רמה’ כראש עיריית בני ברק. הוא כבר עקר את משפחתו ומטלטליו מהעיר פתח תקווה לרחוב סוקולוב בבני ברק, נשם צואת עכברים, ופתאום – להצניח אותו למשרה לא קשורה? יש מצב שמישהו חושב, שהוא לא באמת עומד לזכות בכתר המיוחל בבני ברק?

או שעניין אחר עומד מאחורי כל הסיפור.

2.

הכל החל באכזבה באלעד.

כבר לפני יותר משנה וחצי הצהיר יו”ר ש”ס אריה דרעי על המועמד שלו לראשות עיריית אלעד הבא – יהודה בוטבול. חשבתי אז, שזה מוקדם מדי, שהוא הקדים את זמנו, שאין לדעת מי יהיו גדולי ישראל שינווטו את הפוליטיקה של דגל עד ליום הבחירות. במבט לאחור, ולמרבה העצב כמובן, מתברר שצדקתי.

הגר”ח קנייבסקי זצ”ל כבר לא איתנו, גם הגרי”ג אדלשטיין זצ”ל  לא. ויבדל לחיים, מרן הגר”ד לנדו, כבר במערכת הבחירות הקודמת נשך שפתיים בהיותו סבור שישראל פרוש אמור להיות ראש עיריית אלעד. אך אז שתק למול הכרעתו של הגר”ח.

בזמנו פורסמו דברים קשים בשמו אודות ‘הנכד’, בו ראה אחראי למהלך שפינדרוס, ואחר-כך ברק צברי, הם המועמדים בהם תמכה דגל. פינדרוס, כזכור, ירד מהמפה בעקבות פסיקת בית המשפט, לצברי לא היו מספיק מצביעים. כל השאר היסטוריה.

בכיסו של פרוש היה מכתב תמיכה של הגר”ד לנדו.  5 שנים הסתובב איתו, היה סמוך ובטוח בנצחונו, ולא התייחס להכרזות של דרעי. אחרי שההנהגה עברה אל הגר”ד לנדו, מה הסיכוי ש’דגל’ תתמוך במישהו אחר? שואף לאפס.

לא עזרו יחצנים, שניסו לפמפם שיש חברי כנסת שסבורים ש’צריך לקיים את ההסכם’ (שלדעת הגר”ד לנדו דאז, נחתם שלא כדין), שיש חברי מועצת של ‘דגל’ שסבורים אחרת – ההנהגה הרוחנית קבעה, ופרוש הפך למועמד הנתמך בידי דגל התורה.

דרעי, שנפגע קשות, שלף מלחיה ופיזר, כמו מלח, מועמדים בכל רחבי הארץ. לצפת שיגר את יוסי קקון, לבית שמש את מוישה אבוטבול, ולבני ברק את אוריאל בוסו. גם ברכסים, העיר החרדית השלווה בצפון, שם היה הסכם רוטציה קבוע וכעת הגיע תורו של מועמד דגל איצ’ו רייך – הציב מולו מועמד של ש”ס.

לאן ממשיכים מכאן?

3.

ויהי היום, ובבני ברק נפלה הרעה על חנוך זייברט, מועמד אגודת ישראל לתפקיד ראש העיר (מכוח הסכם רוטציה עתיק עם ‘דגל’): הליטאים הטילו וטו על זייברט, ודרשו תתכבד חסידות גור ותביא מועמד אחר לתפקיד. ברקע: תדמית בעייתית, עכברים ברחובות, מועמד ש”ס שיכול לנצל את הרעה, ויעקב וידר – מועמד הליכוד, שנוגס גם הוא במצביעים, שמחפשים שינוי כאן ועכשיו.

אבל הנה הסיפור, שטרם סופר, ואין לו כל אישור רשמי. הצדדים מכחישים אותו כמובן.

מיהרה חסידות גור בהצעה לש”ס: תתמכו בזייברט, הסירו את מועמדות בוסו, ובתמורה נעניק לכם את תמיכת חסידות ויז’ניץ המעטירה ביהודה בוטבול באלעד, פלוס תמיכה שלנו במשה אבוטבול בבית שמש. את אשדוד אנחנו לא יכולים לתת לכם, כבר סגורים עם יחיאל לסרי.

אצל דרעי קודמת לכל ‘הצלת אלעד’, והוא מיהר לחטוף את ההצעה. איך מספרים את הבשורה לבוסו, שכבר די התאהב באופציה שהוא אוטוטו ראש עיר? מעניקים לו במתנה תפקיד נוצץ יותר.

איזה תפקיד?

לפי ההסכם הקואליציוני ש”ס מקבלת 5 תפקידי שרים. אי אפשר לגעת בזה ולבקש פינוקים מביבי, בטח לא על רקע ימי לחימה סוערים, כשכל שקל הולך למערכת הבטחון, שמי יודע אילו ימים קשים עוד לפניה. ועוד לא דיברנו על בתים שצריכים לשקם, על הריסות ברחובות, על עסקים שיקרסו ועוד ועוד.

אבל הימים ימי מלחמה וביבי נואש לצרף אליו לממשלה עוד מישהו, עלה תאנה משמאל, מישהו שיעזור לו, שינקה אותו מזעם ההמונים ברחובות.

מה עושים? נעזרים בדרעי. גנץ מאמין בדרעי אחרי שהבריז לו בימי הממשלה הפריטטית? אז זהו, שלא. ערב הקמת הממשלה, כשהיו גישושים בכיוון צירוף המחנה הממלכתי שוחחו שם גורמים עם גורם באגו”י וביקשו שיתערב ויעזור. ‘על דרעי, אנחנו כבר לא סומכים’, הבהירו.

ימים חלפו, מלחמה התרגשה עלינו, ונראה שמישהו שכח והחזיר אמון. הפעם, צריך לציין לשבח, לדרעי היה חלק בהשבת גנץ ‘הביתה’, אל חיק ממשלת נתניהו.

וזה לא בחינם.

4.

התמורה מיהרה להגיע: עוד תפקיד של שר לש”ס.

במשך חודשים לטש אחד מחברי הכנסת/שרים (בכוונה אני מטשטשת זהותו) עיניים לתפקיד. אבל הובהר לו: לא משנים את מפת החלוקה הקואליציונית. אם נקבל שר נוסף, גם ‘דגל’ וגם אגו”י יבקשו. לא פורסים  את העוגה מחדש. זה לא היה אוריאל בוסו, אגב. הוא די חדש, והסתפק בתפקיד יו”ר ועדה.

כעת, הגיעה העת להעניק לדרעי פרס על שירותיו הטובים: שר נוסף ניתן לש”ס, וכשברקע מחפשים פרס ניחומים לבוסו – התפקיד ניתן לו.

התירוץ: בתקופת מלחמה צריך שכל משרד יאויש בשר בלעדי. אז נכון שארבל עשה שני תפקידים בהצלחה (מרובה, ואולי יותר מדי… ואולי היא עוררה קנאה אצל מישהו, אין לדעת) ועדיין פותרים פה בעיות של שני ציפורים, במכה אחת.

והכסף שזה יעלה? הוא כבר יימצא.

5.

עד כאן הכל טוב. לפחות מבחינת ש”ס.

אלא שהפרטנרים החרדים הנוספים לא ממש מתכוונים לשבת בשקט. פלג שלומי אמונים-בעלזא נפגע קשה מצד החברים בפלג גור-ויז’ניץ. הסכין שננעצה בבשרו של ישראל פרוש באלעד, ובעצם בבשר הפלג כולו – לא יעבור בשתיקה.

גם הסכין שנעצה גור בבשרה של ‘דגל’, אם אכן נכונות הידיעות הללו, כואבת. ‘דגל’ הסירה את הוטו מעל זייברט, סגרה איתו הסכם, וסברה שהכל טוב. היא לא  ציפתה לבגידה באלעד, שם הכריע מנהיגה הרוחני הגר”ד לנדו לטובת מועמדות פרוש.

מה גם, שאם נפתח המפתח לחלוקת תיקים, גם ‘דגל’ וגם אגו”י רוצות עוד תפקיד. מתנות רק לש”ס? לא בבית ספרם.

התותחים רועמים, הסכינים עדיין נעוצות בבשר הפוליטי. תהיו בטוחים, כלום לא יעבור בשתיקה.