‘אחזתי בידית הדלת והבנתי שאנחנו מתים. הידית החלה להידחף מבחוץ’

ככל שחולפים הימים מתגלים עוד ועוד סיפורי גבורה הרואיים של תושבים בעוטף שנאלצו לעשות הכל בכדי לשמור על חייהם מפני המפלצות.

אחד מהם הוא סיפורם של ניר ארז ובת זוגו חני, תושבי היישוב נתיב העשרה, אליו חדרו מחבלים. הבוקר (שלישי) הוא הגיע ל‘חדשות הבוקר’ בקשת 12 כדי לשחזר עם המגיש ניב רסקין כיצד באומץ לב ותושייה בלתי נתפסת, נאבק בחמישה מחבלים שפרצו לביתם, ובפועלו הציל את חייו ואת חיי חני.

הוא סיפר על רגעי האימה: “אנחנו גרים שש שנים בנתיב העשרה. שנתיים בבית החדש שבנינו ועכשיו נהרס. בשנייה הראשונה הבנתי, מדובר בהפצצה שלא נגמרת. יירוטים בשמיים במאות, רצנו לממ”ד והבנו שזה לא אירוע רגיל”.

ואז?

“אנחנו בממ”ד, מנסים להבין מה קורה והחשמל מיד נפל. ניסינו ליצור קשר עם הטלפון, אבל הקליטה הייתה חלשה. פנינו לחבר במערכת הביטחון כדי לנסות להבין מה קורה, ועדכנו אותנו במצב. קיבלנו הודעה מקב”ט המועצה שיש מחבלים ביישוב. יצאנו מדי פעם כדי לנסות להבין מה קורה. ככה חלפו השעות, זה התחיל בשש בבוקר והגענו לשתיים עשרה בצהריים. יצאנו פעם נוספת, ובאותו הרגע הייתה אזעקה, שכנראה הצילה את החיים שלנו כי רצנו לממ”ד.

“סגרנו ובאותה השנייה היה פיצוץ אדיר, חלון מתנפץ, ברזלים בתוך הבית. אף אחד לא יבין את ההרגשה של לשבת מעבר לדלת הממ”ד ולשמוע קולות ערבית מבחוץ”.

הפיצוץ ששמעת זה למעשה הפריצה שלהם.

“נכון. שמעתי צעקות בערבית בבית, והבנתי שמחפשים את המפתחות של הרכבים. אחזתי בידית הדלת והבנתי שאנחנו מתים, קראתי לאשתי להסתתר בארון והיא סירבה”.

אפשר לפתוח את הממ”ד מבחוץ? שאל רסקין. 

“כן כי אין נעילה”.

אז מה עשית?

“החזקתי את הידית. אשתי נכנסה בסוף לארון לשנייה אחת, אבל מיד יצאה ואמרה לי שאם אני מת אז היא יחד איתי. ישבנו והידית התחילה להידחף מבחוץ. קשה לי להעריך את הזמן, אבל זה מאבק של דקות. הם ניסו ממש בכוח, ישבנו בחושך ולא סיפרתי לה שמנסים לפתוח מבחוץ כדי לא להדאיג אותה. אחרי דקה או שתיים הלחץ הפסיק אבל הגיע גל שני.

“שומעים צעקות ואני סוכרתי אז התחלתי לאבד הכרה. הכל משחיר סביבי ואני כל הזמן מזכיר לעצמי שהדבר היחיד שיציל אותי זה להיות חד, אבל זה לא עוזר כי אני נחלש. שנייה לפני שאני מוותר המחבל מרפא ואני נופל. חני הרימה לי את הרגליים ואחרי מספר שניות חזרתי להחזיק בדלת. עשרים שניות לאחר מכן התחילו להישמע יריות מחוץ לבית ואני אומר שרוצחים את השכנים שלנו. הייתי בטוח שהוציאו משפחות של השכנים ורצחו אותם על הכביש”.

בזמן הזה ניסיתם לפנות לגורמי ביטחון?

“כן, וגם נפרדים מכולם, שולח הודעות לכולם, מודיעים להם שזה הסוף, נפרדים מהם. מה שהציל אותנו בסופו של דבר זה שכן שראה שפורצים אלינו והזעיק את כיתת הכוננות שהגיעה לאחר עשר דקות בערך. המחבלים שמעו אותם וברחו.

“הכל מעורפל, וכוחות הביטחון אמרו לנו שאין ברירה וחייבים להישאר. חני ואני ראינו את ההרס בבית, ואחרי מספר דקות ראיתי את המחבל בחזרה דרך החלון השבור בבית. רצנו בחזרה למקלט, והבנו שמה שלא הצליח להם בפעם הראשונה כנראה יצליח עכשיו. אחרי שלוש דקות שמעתי קריאות מבחוץ מכיתת הכוננות. מסתבר שהמחבלים חזרו בכדי לגנוב את הרכב של אשתי.

“לקחו אותנו ברכב ממוגן למשפחה אחרת. בחוץ ראינו מחבלים כפותים שכנראה נתפסו על ידי כיתת הכוננות”.

אתה יכול להעריך כמה אנשים נרצחו בנתיב העשרה?

“אני יודע שנרצחו בערך כעשרים אנשים. פיניתי את המחבלים למעצר בליווי כוחות ביטחון, וכשחזרתי פיניתי את הגופות. נלחמתי על החיים שלי ושל משפחתי, כל אחד היה עושה את זה, אני לא חושב שאני גיבור”.

איך אתם כרגע? שאל המראיין. 

“אנחנו עוזבים את בית החלומות שבנינו, אנחנו נעזוב. אני לא מסוגל לישון יותר בבית הזה”.