ניצלה מהתופת במסיבה וזכתה לחבק אחיין חדש במחלקה בביה”ח

לצד האסון הכבד צצים גם סיפורים מרגשים השזורים באבל – מהימים הקשים שחווה מדינת ישראל. כזה הוא סיפורה של מיכל שנפגעה מירי במסיבה בדרום ובמשך שעות צעדה עם ניצולים נוספים והסתתרה מתחת לטנק, וכעת כשהיא מטופלת בהדסה וזכתה לחבק את האחיין הטרי שנולד אף הוא בבית החולים הדסה.

מיכל אוחנה בת ה-27, אחות וטרינרית במקצועה, הגיעה לחופשה בישראל מפורטוגל בה היא מתגוררת בשנה האחרונה.

״הגעתי לברית של האחיין הטרי שלי, נכד ראשון במשפחה שנולד ממש פה בבית החולים הדסה״, היא מספרת. ״הביקור הזה הסתיים בסיוט של ממש. אני עדיין מנסה להבין מה קורה פה ולא מעכלת״.

היא אושפזה בבית על מיטתה במחלקה הכירורגית בהדסה עין כרם, ולאחר שעברה הליכים שונים על ידי הצוות הכירורגי שטיפל בפגיעות הירי שלה, היא חובקת את האחיין החדש ומגוללת את הזוועה שחוותה:

״הגענו למסיבה ב-3 לפנות בוקר ורקדנו. בשש בבוקר עם הזריחה התחיל להשמע ״צבע אדום״. אז בעצם עצרו את המוזיקה ואמרו לכולנו לשכב על הרצפה. חשבנו שאנחנו מוגנים אבל אחרי כמה דקות התחלנו לשמוע יריות קרובות.

“מישהו צרח שזו חדירת מחבלים וכולם הבינו שצריך לברוח״, היא מספרת בהתרגשות. ״כולם נכנסו לרכבים והתחילו לנסוע ולנסות לצאת מהאירוע. אבל היינו אלפי אנשים ונוצר פקק מטורף. המחבלים התחילו לירות והם נסעו בטנדרים – על כל טנדר 20 אנשים, יורים במאג, ברובים, זורקים רימונים.

“חלק התחבאו בבגאז׳ של המכונית ואנחנו יצאנו מהרכב למבנה שהיה באזור. רצנו לשם בטירוף ונדחסנו 100 אנשים לפחות. חלק כבר היו פצועים מירי. הורדתי את הצעיף שהיה עלי ועזרתי למישהי, חסמתי את זרימת הדם שלה.

מסביב הכל גופות

“שוטרת שהייתה איתנו אמרה לכולם להיות בשקט כי המחבלים התקרבו. הם באמת הגיעו וירו על המבנה – ובאישזהו שלב כשהם התרחקו, השוטרת אמרה לכולנו לברוח. ברחנו ורצנו בשטח ענק, בידיעה שעזה ממש קרובה ואין לנו מושג לאיזה כיוון לרוץ. הכדורים עברו פשוט לידינו אבל לא שמתי שנפצעתי כי היינו עסוקים בלרוץ.

“ידיד שלי דחף אותי מהחלן לתוך מכונית שנמלטה מהמסיבה וחשבנו שבכביש יהיה הכי בטוח אבל בכביש שוב הגיעה מולנו שיירת מחבלים והחלו ביריות עלינו. שוב יצאנו מהרכבים והמשכנו לברוח. אנחנו רצים ומסביב הכל גופות. אנשים פצועים. פתאום מרחוק קלטתי טנק. הוא היה ריק, מונע, חטפו את החיילים שהיו עליו קודם.

“נשכבנו שם מתחת לטנק במשך שעות כשמסביב עשן, יריות, צרחות. קיבלתי כדור ברגל ורסיסים בבטן. חברים מתו לידי, נחטפו מול העיניים. אני לא יכולה להסביר במילים את מה שעברנו ולא מעכלת בכלל. מי שהיה שם מבין מה עברנו, כמה איבדנו.

“במזל גדול אחרי שעות עבר רכב ממוגן והצילו קודם את הפצועים. אני עכשיו פה בבית החולים בהדסה מוגנת ומטופלת ולא מצליחה להבין מה קרה לנו. כמה חברים שלי איבדתי״.