“נכנסנו לעזה והמחבלים סימנו לי ללכת, נשארתי לבד עם שני הילדים”

עדויות הניצולים מהטבח בעוטף עזה: אביטל אלדג’ם, תושבת קיבוץ חולית, נקלעה לסיטואציה קשה מנשוא במהלך מתקפת הפתע של החמאס.

המחבלים השאירו את הילדים של חברתה עדי, שנעדרת מיום שבת, בידי אביטל, במהלך ההשתלטות שלהם על הקיבוץ. אביטל שחזרה בכאב, בשיחה עם ניב רסקין בחדשות 12, את רגעי האימה:

“הם הוציאו אותי ואת הילדים מחוץ לבתים והובילו אותנו לגדר שעוטפת את הקיבוץ. הייתה שם פרצה והתחלנו ללכת לעזה”. בנס של ממש, רגע לפני חציית הגדר, החליטו המחבלים לשחרר אותם.

וכך סיפרה בדמעות: “הייתי בקשר עם עדי פעם אחרונה ב-11:00, בסביבות 13:30 המחבלים חדרו אליי הביתה, השכן שלי ואני התחבאנו בארון”, תיארה אביטל את רגעי האימה. “הם פוצצו את הדלת, השכן שלי נרצח, אותי הם שלפו מהארון, הביאו אותי לסלון של הבית ואז הביאו אליי את שני הילדים של עדי – אשל, בן ארבעה חודשים וחצי, ונגב לקראת גיל 4

“מאותו הרגע הם העבירו אותנו בין בתים כשהכול מסביב הרס, חורבן ושוליות של דם – ואז הובילו אותנו לגדר שעוטפת את הקיבוץ. היה שם פרצה והתחלנו ללכת לעזה – הילדים, אני והמחבלים, כל הזמן הם אמרו לי באנגלית ‘מהר, מהר’, המשכנו, עברנו את הגדר, ראינו את הבתים שלהם”.

עדי סיפרה על הרגע שבו הבינה שהיא והילדים ניצלו: “כשהגענו לעזה, המחבלים סימנו לי עם הידיים ללכת, הם פשוט הלכו לכיוון עזה ואני נשארתי עם שני הילדים והבנתי שאנחנו משוחררים. הצלחתי לחזור בחזרה הביתה, לבד ברגל עם שני ילדים, היינו אחרי גדר המערכת. נגב נפצע ברגל מרסיס, הוא היה אמיץ. דרך פרצה בגדר נכנסנו לאחת השכונות, הגענו לבית של השכנים בקיבוץ, התקשרנו לאבא שלהם ומשם לקחו אותנו לגבולות”.