קרוב ל-40 שנה, החל מתשרי תשט”ו ועד תשרי תשנ”ב, תקע האדמו”ר מליובאוויטש זצוק”ל בעצמו את כל סדר התקיעות.
אתר שטורעם.נט מגולל, בכתבה מיוחדת, את עבודת ה’תקיעות’ – שהייתה אירוע מיוחד במינו אצל הרבי.
וכך זה התנהל: סמוך למקום בו עמד הרבי, על בימת הקריאה בתורה, היו מונחים מספר שופרות, אותם כיסה בממחטות שונות ובצבעים שונים. הרבי סידר אותם באופנים שונים, ללא כל אפשרות אנושית להבין את ההנהגות. על יד השופרות היו מונחים שקי ה’קוויטלך’ – פדיונות הנפש אותם הגישו רבבות חסידים לפני ראש השנה.
הרבי היה משליך אל מעל ראשו את הטלית ופורס אותה על כל הבימה. אחר כך היה מנגן חרישית ניגון, ולפעמים אף שמעו את קולו מייבב בקול שבור, שהיה נשמע היטב לסובבים.
ואז לפתע, היה הרבי מרים את הטלית ומגלה את פניו, שהיה ניכר עליהם מורא מאוים, והזעקה הייתה נשמעת בחלל בית המדרש בו הצטופפו אלפים, בתוך הדממה המוחלטת: “למנצח לבני קורח מזמור”.
בשיחה מיוחדת פורש המשב”ק הרב משה הלוי קליין, מי שמשמש כיום כ’בעל תוקע’ בחדרו של הרבי, במניין מיוחד המתקיים על פי ההוראות שציווה הרבי אחרי הסתלקות האדמו”ר הקודם – הריי”צ זצ”ל, בי’ שבט תש”י. זהו ‘חדר היחידות’ בו היו מונחים השופרות במשך השנה כולה.
וכך נחשפים, לראשונה, השופרות בהם השתמש הרבי במשך השנים – שופרות שקיבל בירושה מאדמו”רי חב”ד הקודמים.
• השופר של האדמו”ר בעל ‘הצמח צדק’ זי”ע.
ניתן להבחין בצבעים שחור ולבן שמרכיבים את צבע השופר. שופר זה היה בשימוש שנים רבות, עד שנפסל מחמת השימוש, אולם הרבי הורה לתקן אותו על-ידי חיתוך מקום הפסול. ניתן לראות בתצלומים המצורפים את התיקון שבוצע. אולם, בשנים האחרונות הוא יצא מכלל שימוש, עקב בקיעים וסדקים שיש בו לאורכו.
• השופר של האדמו”ר המהר”ש זי”ע.
כונה בפי החסידים ‘השופר השחור’ על שם צבעו השחור-בוהק. גם שופר זה נפסל ותוקן, ועד היום הוא כשר לתקיעה.
שופר זה הגיע לרשותו של השוחט הרב יעקב יוסף רסקין ע”ה, לאחר שקיבל זאת במתנה מהרבנית הצדקנית חנה שניאורסאהן ע”ה – אמו של האדמו”ר מליובאוויטש, תמורת זאת ששימש את בעלה הדגול – אביו של הרבי – בימי גלותו בקזחסטאן, לשם הוגלה על-ידי סטאלין. לקראת חודש תשרי תשי”א שלח הרב רסקין את השופר – ומסרו לרשותו של הרבי.
• השופר של אדמו”ר הריי”צ זי”ע.
השופר בצבע לבן, והקימורים שלו פשוטים וחלקים.
• השופר של הרה”ק רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של האדמו”ר מליובאוויטש.
השופר הוא בצבע צהבהב, והקימור שלו כבר יותר בולט.
• השופר של הרבי מארץ הקודש – א’.
לאחר התקף הלב שעבר הרבי בשמיני עצרת תשל”ח, ביקשה הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע”ה מאנשי הבית שישיגו שופרות קלים ונוחים יותר למלאכת התקיעה, משום שהתקיעה באחד מארבעת השופרות בהם השתמש היתה, כפי הנראה, כרוכה במאמץ גדול מידי.
לכן נרכש שופר זה, שעבר תהליך עיבוד מודרני יותר, כך שגם הפייה רחבה יותר והקימורים מקילים על התקיעה ומשפרים את איכות הקול הבוקע מתוך השופר.
• השופר של הרבי מארץ הקודש – ב’.
כמו קודמו, בעקבות בקשת הרבנית, נרכש גם שופר זה בארץ הקודש עבור הרבי, כדי להקל עליו את עבודת הקודש של התקיעות – ושניהם כונו בפי החסידים ‘השופר הישראלי’.
הרבי השתמש בשני שופרות אלו במשך 3 שנים בלבד – תשל”ט, תש”מ, תשמ”א. לאחר מכן, כפי הנראה, כאשר הרבי חזר לכוחותיו באופן מלא, הוא חזר להשתמש רק בארבעה השופרות שירש מאדמו”רי חב”ד.
עבודת המטפחות
‘עבודת’ המטפחות שהייתה משולבת בעבודת ההכנה לתקיעות, היא מסכת בפני עצמה.
לבד מהמטפחות שהיו עוטפות את השופרות, הייתה בכל שנה מטפחת חדשה אותה היה הרבי מניח עבור ברכת ‘שהחיינו’ ביום ב’ של ראש השנה.
אחרי סיום התקיעות והפסוקים שלאחר התקיעות, כאשר היה פוסע אל מקומו בבימת התפילה, היה כורך את המטפחת סביב צווארו.
הייתה גם מטפחת אחרת – אדומה, אותה היה הרבי לוקח לביתו, שם היה מוסר זאת לרעייתו הרבנית מושקא. כך היה גם לאחר פטירתה. בחודש תשרי תשמ”ט ואילך הורה למשב”ק להעביר את המטפחת הנוספת לביתו של האדמו”ר.
בשלב זה של השיחה נעצר לפתע הרב קליין, מחוויר כולו, ובקול לא לו הוא מספר:
כאשר המזכירים והממונים ניגשו ברטט למגירה בה היו מונחים השופרות, לקראת ראש השנה תשנ”ג – לאחר שהאדמו”ר לקה באירוע מוחי – הם מצאו אותם כרוכים עם המטפחת של חודש תשרי האחרון- תשנ”ב.
“כל מי שהיה באותו תשרי, בוודאי זוכר את המאמצים האדירים שעשה הרבי לתקוע, ועד עצם היום הזה ניתן להבחין בכתמי דם מפיו הקדוש הספוגים במטפחת…”
לכתבה המלאה ולגלריית התמונות באתר חב”ד שטורעם.נט
