קחו שמחה לכל השנה: היממה הזו היא המעיין שממנו נובע שפע שמחה

חלקים בציבור חיים בעת האחרונה בתחושה מדוכדכת. נראה להם שהכול מתפרק, עד שמתחיל להתעורר סימן שאלה על גורלו של כל המפעל שנוצר כאן. יש מי שתחושת המרירות הזאת אף דוחפת אותם לחשוב על חלופות ועל ירידה מהארץ.

ויש הרואים את הבעיות והקשיים, ובכל-זאת הם אופטימיים ושמחים. מבטם מופנה לעבר הנקודות החיוביות, ההצלחות וההישגים. הם מאמינים בידו של הבורא המנווטת את ספינת העם היהודי בתוך כל הסערות. גם אם יש קושי, בעזרת השם נתגבר עליו.

ארגז מלא אבנים

אין זה סתם הבדל בין פסימיים לאופטימיים, אלא של גישה בסיסית לחיים. ההבדל בין אדם שמח לאדם מדוכדך אינו בתנאים האובייקטיביים. יש עשירים מדוכאים ועניים שמחים. יש אנשים חולים ועם זה מלאי אנרגייה ואופטימיות, ולעומתם בני-אדם בריאים אבל עצובים וכבויים. יש מי שמסתער על אתגרי החיים בששון ובמרץ, ומי שכל דבר קשה לו ומכביד עליו.

האם זה עניין של אופי? אכן, האופי המוּלד בוודאי משפיע על יכולתו של האדם לחוש שמחה, אבל זה בעיקר עניין של חינוך, השקפת עולם ותפיסת חיים.

השאלה אם תהיה אדם שמח אינה קבועה מראש. היא בידך. תרצה – תשמח; לא תרצה – תרחק ממך השמחה. אתה, בהתנהגותך ובגישתך לחיים, קובע אם תהיה אדם שמח או לא.

איך תגיבו אם יצווּ עליכם להרים ארגז כבד ולשאת אותו אל ביתכם? “מה יש בארגז?”, תשאלו, ותקבלו תשובה: “אבנים”. אינכם מבינים מאין נחתה על ראשכם הצרה הזאת. הארגז כבד. אגלי זיעה נוטפים על פניכם. בשלב מסוים אתם מניחים את הארגז על הארץ ואומרים: “אין לי עוד כוח”.

ואז, בנקודת הייאוש הזאת, מגלים לכם שאכן יש בארגז אבנים, אבל לא סתם אבנים – אבני חן, יהלומים! הארגז מלא אבנים יקרות, השוות מיליונים, וכולו שלכם! רק קחו אותו הביתה. באותה שנייה תרימו את הארגז כאילו היה משקלו כמשקל נוצה, ובאושר מתפרץ תרוצו עימו הביתה.

הרבי מליובאוויטש נהג להשתמש במשל הזה להמחשת כוחה של השמחה. המציאות האובייקטיבית לא השתנתה. משקלו של הארגז נשאר כשהיה. השמש הקופחת נותרה גם היא בעינה. השינוי היחיד שהתחולל היה בתודעתו של האדם. ופתאום דבר שהיה נראֶה קשה מנשוא נהפך לדבר הקל והנעים ביותר.

להרים את הרגליים

השמחה היא גם מתנת שמיים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב”ה, שיפתח לנו את שערי השמחה. וכאן מתחברים הדברים עם חג שמחת תורה – זה חג שבו נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה לשאוב שמחה לכל השנה – יבוא וישאב.

היממה הזאת היא המעיין שממנו נובע שפע שמחה. עכשיו ביכולתנו לשאוב שמחה וחדווה למשך השנה כולה. מי ששמח עכשיו שמחה אמיתית – ישמח, בעזרת ה’, כל ימות השנה הבאה. ואין קל מזה: פשוט להרים את הרגליים, לרקוד, לשמוח עם התורה, לדחוף את עצמנו לתוך מעגלי הריקודים. נשאב לנו אפוא שפע של שמחה, אחדות ואמונה לכל השנה כולה.