על המרקע: מעין, עם דמעות בעיניים. כל בקשתה היתה לצפות בסרט, יחד עם בנות משפחתה, אבל גברים חילונים נכנסו פנימה לאולם בירושלים והטרידו אותן.
שרי רוט: אני רואה את מעין, עם הדמעות בעיניה, ואני רואה אשה שהטרידו אותה. וזה לא משנה איך נראית ההטרדה הזו, ובאיזה דמות, אבל אלה אנשים ‘נאורים’ ו’ליברלים’, היא ה’לא נאורה’. ולמה? כי היא רוצה אירוע לנשים בלבד.
ואני, מאז שאני זוכרת את עצמי ילדה, הצד החילוני, לא הצד הבאמת ליברלי, מנסה לחנך אותי. כך תלמדי את הילדים שלך, ולמוסד הזה תשלחי את הילדים שלך, וכך וכך תעשי. אבל אם שר החינוך במדינת ישראל ירצה לחנך את הילדים שלהם עם קצת יותר תנ”ך בבית הספר, עם קצת יותר ‘שמע ישראל’, אוי אוי שומו שמים, ‘מתערבים לנו בחינוך הילדים’. או אם איזה חב”דניק ישכנע אותם, או לא ישכנע אפילו, יציע להם להניח תפילין, אוי-וי-וי, מתערבים להם בחינוך ילדיהם. אבל אצלי בבית מותר להתערב…
דינה דיין: הם יכנסו אליך הביתה, והם יכתיבו לך…
שרי רוט: ואם אני זמרת, הם יגידו לי איך להופיע…
דינה דיין: כן, שרי, הם יכתיבו גם איך את תצרכי פנאי, ויכתיבו איך תלכי לבריכה, הם יכתיבו כל דבר ועניין.
שרי רוט: לא רחוק היום בו הם יכנסו לבריכות בשעות של נשים…
המגישה, נווה דרומי: אני חושבת שמה ששרי אמרה על תחושת ההטרדה…
שרי רוט: כן, כך נראית אשה שהוטרדה. ואני לא רוצה להגיד מילה יותר קשה מהוטרדה אבל היא נראית, תקשיבו, אני מבינה את הטראומה שלה. לדעתי היא לא תלך הרבה זמן להופעות. כי מה הטעם?
מעין: נכון. יש עוד סרט ביום שני, לא אלך.
שרי רוט: תבואי למודיעין עילית, יקבלו אותך בזרועות פתוחות ו’הם’ עוד לא הגיעו לשם. עדיין.
פרופ’ אשר כהן: למה, מי אמר לך שלא?
שרי רוט: אני יודעת, אני גרה שם. הם הגיעו להפגין, אבל המשטרה נתנה להם לעמוד בצד ליד הכניסה לעיר.
עו”ד אפרים דמרי, מומחה למשפט פלילי: למה את אומרת לה ‘בואי אלינו למודיעין עילית’, בירושלים אסור לה?
שרי רוט: אני אומרת, לצערי הרב… אגב, בואי אלינו למקום שבו אני נולדתי, בקרית אתא, שם אנשים טובים וגם שם יתנו לך לעשות הופעה איך שאת מבינה.