איש התקשורת הימני ינון מגל, מנחה ‘הפטריוטים’ – תוכנית הדגל של ערוץ 14, שפרצה לתודעה בעיקר במהלך השנה האחרונה כשרשמה נתוני רייטינג מרשימים – מרבה להשתמש במשפט האידישאי: “אויסטיגערט א מעיישה”.
או בתרגום לעברית: “תשמע סיפור”.
אז, בואו תשמעו סיפור.
זה קרה במוצאי השבת והחג, בשעות הערב, בירושלים. עשרות נשים חרדיות התיישבו בכדי לצפות בהקרנה של סרט חרדי המיועד לנשים, הקרנה שאותן נשים ציפו לה זמן רב.
לפתע, פורצים לאולם מספר אנשי שמאל פרובוקטורים, שבשם ה’מלחמה הקדושה’ ב’הדרת נשים’, באו כדי “לעזור” לאותן נשים, ולמנוע את ההפרדה.
כמובן שהנשים “שמחו” מאוד שאותם אנשי שמאל אמיצים וטובי-לב באו לעזור להם. לצערן, בעקבות כך – ההקרנה בוטלה והאירוע פוזר.
נעזוב לרגע את האירוע הספציפי הזה, שיש לי לא-מעט לכתוב עליו. למשל, כיצד השמאל צועק במשך שנים על ‘הדרת נשים’, ו’תנו לנשים חרדיות לעשות מה שהן רוצות’.
והנשים החרדיות הללו, ממש לא במקרה, רוצות לצפות בהקרנה ב-ה-פ-ר-ד-ה-!
אבל את אנשי-השמאל האלימים זה לא מעניין. הם מחפשים פרובוקציה, תשומת לב תקשורתית, וכמובן – להפריע לכל היקר והקדוש לעם היהודי, ולתורת ישראל.
•
בשנה האחרונה נחצו אין-ספור קווים אדומים.
אם, למשל, היה בא אליי אדם לפני חמש שנים ואומר לי: “יענקי, אתה יודע? בעוד חמש שנים תערך תפילת יום כיפור בכיכר דיזינגוף בתל-אביב, ואנשי שמאל יפריעו ויפזרו את התפילה, כי הם לא רוצים שתהיה הפרדה” – הייתי מתפוצץ מצחוק בפניו.
כי לפני חמש שנים לא חלמנו, לא עלתה בדעתנו בכלל סיטואציה הזויה שכזו, שבה יהודים, בני העם שלנו, יבואו ויפריעו לתפילה ביום הקדוש ביותר בשנה.
אבל, ברור לכל בר-דעת שזה לא הם. אנחנו לא מדברים עכשיו על אותו קומץ, מיעוט מוסת, שמחולל פרובקציות ברחבי הארץ. לא זה הסיפור כאן.
מי שעומד מאחורי כל הטרללת ההזויה שמתפשטת כאן לאט-לאט, אלה האנשים שם למעלה. בדיוק הם. לפיד וגנץ.
הללו, יחד עם מי שמכנים עצמם ‘מובילי המחאה’, ‘מנהיגי האומה’, ועוד שלל ביטויים ותארים מכובדים ומרשימים, מדרדרים את עם-ישראל לתהום. לוקחים את העם המפואר הזה, ומנסים בכל-כוחם להחריב אותו.
בזמן שהם יושבים בקומה ארבעים במגדלי עזריאלי, בכורסא הנוחה מעור ועם המזגן על שש-עשרה, יושבים רגל-על-רגל ושולחים הוראות לאלפי אנשים לצאת לרחובות, הם מחריבים במו-ידיהם את כל מה שבנינו.
הם נהנים מהתהילה, מהפרסום, מהכבוד, והכוח הרב שנמצא בידיים שלהם. אך הבעיה, שהם מנצלים את אותו כוח רב-עוצמה שבידיהם, ומשתמשים בו לרעה.
•
לנו, אין כל-כך מה לעשות בנושא. התפקיד שלנו זה פשוט לא להיגרר אחר הפרובוקציות האלימות, לא לתת להם יותר מידי תשומת-לב, ופשוט להתעלם ולהמשיך הלאה.
כשאותם אנשי-שמאל מוסתים יראו שהם פשוט עוד נספח שולי בחיינו, הם יבינו שתם זמנם. אין להם מה לחפש כאן, הם יכולים להמשיך הלאה.
כשהם יבינו שלאף-אחד לא אכפת מהפרובוקציות ההזויות שהם מחוללים, ובמקרה הכי גרוע מנידים ראש ברחמים ואומרים: “רחמנות, מסכנים” – אותם פרובקטורים יחזרו לבתים, ויחפשו תעסוקה אחרת, מועילה קצת יותר.
לא נותנים יד לפרובוקציה. פשוט מתעלמים.