כשאיש לא מקשיב לזעקת האלמנה, מתברר, שבבית משפט השלום בתל אביב יושב שופט שמאזין.
סוכות בירושלים: מברכת כהנים ועד תערוכת קופסאות אתרוג • כל האירועים
אבסורד, אבל זה היה הסיפור בפרשת ביתה של אשה קשישה, תושבת בני ברק, שמצאה יום אחד את עצמה מוקפת בבנייה בלתי חוקית.
זהו סיפורה של גברת אילנה מתתיהו, אלמנה בת 76, חרדית המתגוררת ברחוב בן זומא בשכונת שיכון ה’, שנאלצה לפנות לעזרת בית המשפט. מטרים ספורים מביתה מצוי שטח ציבורי פתוח, שמיועד לשמש כגינה ציבורית, או כך לפחות היא קיוותה במהלך השנים. לשמחתה, פרסמה עיריית בני ברק שהשטח עתיד להיות משופץ, תוקם בו גינה ויוצבו בו מתקנים.
עד לאותו יום בו ‘עמותת כנסת מרדכי סדיגורה’ של חצר סאדיגורה-בני ברק, שבית המדרש שלה ממוקם ברחוב הרב גוטמכר – החליטה לפלוש לשטח, תוך שהיא מקימה בו מבנה קבע, שאמור, כך ניחשה הגברת, לשמש כאולם שמחות – במרחק קטן מביתה שלה.
עיריית בני ברק, שקיבלה תלונות על הבניה הבלתי חוקית, מיהרה להוציא לו צו הריסה מנהלי. אלא שהצו הוצא תחילה כנגד בניית מבנה ארעי שנבנה באותו מקום בדיוק לפני כמה חודשים.
לשבחו של השופט ייאמר, שהוא קלט מיד את ה’טריק’ ועלה על ‘מדיניות הדלת המסתובבת’, תוך שהוא מבקר אותה במילים חריפות.
מה שקרה בפועל הוא שמידי יום התעוררה האלמנה לשמע קולות חפירה, לרעשי רעד בקירות, גם קירות הבית שלה, ולדעתה, תוך גרימת נזק ליסודות הבניין בו היא עצמה מתגוררת.
שלא לדבר על האבק, הרעש תוך ביצוע עבודות גם בשעות הלילה!
השופט התורן, שקיבל לידיו את התיק, הורה מיד על צו מניעה, המשיבה – יצר סאדיגורה – מצידה, מיהרה לדרוש את ביטול הצו… כדי להשלים את הקמת סככת התפילה “בה אמורים להתפלל מאות אנשים”, לדבריה.
עכשיו צריך השופט לבחור בין המצפון אותו ניסו להפעיל עליו בדמות מניעת תפילה של מאות אנשים, לבין צער האלמנה. הוא, כמובן, בחר בחוק.
לדברי השופט, המשיבה – ‘עמותת כנסת מרדכי סדיגורה’ – לא הכחישה שהיא מבצעת עבודות בניה בשטח ציבורי, לא פירטה מהן הזכויות שלה בשטח, לא הסבירה מה בדיוק היא בונה, ולא הסבירה את הסרטונים המעידים על יישור שטח, זיפות והקמת גג. היא גם לא המציאה כל אישור או היתר לעבודותיה וגם לא התחייבה להחזיר את המצב לקדמותו אחרי תפילות החגים.
בלי להתחשב בצו שניתן, המשיכו העבודות בשטח להתבצע.
במקביל, הגישה העמותה הסבר לבית המשפט ולפיו, העירייה הרי כבר הוציאה צו הריסה, לא יתכן שבמקביל תתמודד העמותה עם שתי ערכאות מקבילות (ברור שנוח יותר להתמודד מול העירייה, כפי שיסביר השופט בהמשך…). מה גם, שלא מדובר, לדברי סאדיגורה-בני ברק, בבנייה תעשייתית או מסחרית אלא בהמשך ישיר לבית כנסת קיים, במבנה שצריך אותו בשל מצוקת מקום, כדי להבטיח מקום תפילה לבאי בתי הכנסת, בצורך ציבורי אקוטי של כלל תושבי השכונה (האם כל תושבי שיכון ה’ חסידי סדיגורא-בני ברק? מתפללים בבית הכנסת של החסידות?), כל שנה הציבה המשיבה במקום מבנים לצורך התפילה, אז מה קרה השנה שהכעיס את האלמנה?
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בני ברק מיהרה להסביר שהפקחים מטעמה ביקרו במקום, איתרו בנייה ללא היתר והוציאו צו הריסה מנהלי לבנייה הלא-חוקית.
השופט, לא ויתר. הוא לא רק הותיר את הצו הארעי על כנו אלא הוסיף צו עשה להריסת המבנה הלא חוקי: “מצטיירת תמונה מדאיגה עד מאד של השתלטות המשיבה על שטח ציבורי ובנייה בו, זאת מבלי שיש לה זכויות כלשהן בשטח, מבלי שניתנה לה רשות שימוש במקרקעין ומבלי שיש בידיה היתר בנייה לעשות כן”.
“הסככה”, כך תיארה המשיבה את המבנה שבנתה, התבררה עד מהרה כמבנה שהוקם על שטח של מאות מטרים רבועים, שכלל יציקת בטון, קונסטרוקציות פלדה, מערכות מיזוג אוויר ועוד. לצידו הוקם עוד אוהל, כשכל הבנייה הזו נעשית ללא היתר, במהירות רבה, בלי הרשאה ובלי שיש לבונים כל זכות בשטח הציבורי.
המשיבה, כך טען השופט, אפילו לא כופרת בכך שהיא השתלטה על שטח ציבורי, רק מסבירה שהדבר “נעשה לטובת כלל תושבי השכונה”. אלא שגם מצוקת מקום לא מתירה השתלטות על שטח ציבורי. מי שצריך לדאוג למצוקת מקום של תפילה היא עיריית בני ברק, לא עמותה פרטית של החסידות.
“ביום בהיר משתלטים אנשים על שטח ציבורי, שנועד לטובת הכלל, ומתחילים במרץ בביצוע עבודות, משאיות, מנופים, כלים הנדסיים, יישור קרקע, בטון, קורות פלדה, לוחות ומזגנים מובאים לשטח ובעבודה נמרצת מוקם ‘יש מאין’ מבנה עצום, תוך שהוא מופקע מהציבור… ויוצר אי נוחות מובהקת למי שמתגורר בסמוך… מה לך התנהלות מוקשית של ‘כל דאלים גבר’ יותר מזו”, נדהם השופט.
הוא מספר, ששאל בדיוק קודם את המשיבה, האם תתחייב שאחרי חגי תשרי תהרוס את שבנתה, היא לא הסכימה להתחייב לכך…
יתרה מזה: המשיבה ניסתה להיאחז בהליך שמנהלת נגדה הוועדה המקומית של עיריית בני ברק.
מתברר, שהיא כבר ביצעה בעבר עבודות בנייה על השטח הציבורי, הוצא צו הריסה, היא התנגדה לכך, ונוהל הליך נגדה בבית משפט לעניינים מקומיים בני ברק.
הנה הטריק: ניתן צו הריסה, הוא לא בוצע כי החל הליך משפטי, ניתן צו ביצוע, המשיבה מיהרה להרוס את הבנייה עליה ניתן הצו, ומיהרה לבנות בנייה חדשה…
השופט כתב: “היינו לפנינו לכאורה סוג של ‘דלת מסתובבת’ – המשיבה מקימה, שלא בפעם הראשונה, מבנה לא חוקי וללא היתר על שטח ציבורי, הוועדה המקומית מוציאה צו הריסה, המשיבה מתנגדת – הצו מעוכב ולאחר מספר חודשים המשיבה הורסת את הקיים ובונה מחדש. כעת משמתנהל הליך אזרחי שעניינו סילוק ידה של המשיבה, נאחזת המשיבה באותו הליך בבית המשפט לעניינים מקומיים ומבקשת להמתין עד לבירורו בטענה, כי ההריסה עוכבה” – ואז מתברר שיש כבר מבנה חדש והצו ‘ההוא’ לא תופס עליו.
השופט קבע, כי אין מקום לתת פרס למי שפולש לשטח לא שלו ובונה ללא שיהיו לו זכויות עליו – וציווה להרוס את המבנה. הוא גם הדף את הטענות לפיהן ‘גם האלמנה בנתה בנייה לא חוקית בביתה’, ניסיון של העמותה לערער את אמינותה, וקבע שאין בכך כדי לפגוע בתום הלב של בקשתה להריסת המבנה.
על ההריסה להתבצע עד ל-19 לאוקטובר – ד’ לחודש חשוון.
“בנוסף”, קבע השופט, “אני מחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המבקשת בסך של 2,500 שקלים וכן בשכר עו”ד בסך של 15,000 שקלים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו”.
עו”ד ירון לביא. צילום: באדיבות
עו”ד ירון לביא, פרקליטה של האלמנה, אומר לחרדים 10 על פסק הדין: “בתביעה שהגשתי הובהר כי עמותת ‘כנסת מרדכי סדיגורה’ ואנשיה, עמותה שגם באופן מפתיע מקבלת הקצאות מעיריית בני ברק, ניסתה באופן עברייני ‘לכבוש’ מתחם ציבורי גדול ולבנות עליו מבני ענק, תוך גרימת נזקים ומטרדים קשים ביותר לציבור.
“משרדי פעל במהירות בשם תושבת שניזוקה ובאומץ עמדה על זכויותיה.
“בית המשפט התרשם והחליט באופן ברור כי לא יאפשר מצב של ‘כל דאלים גבר’ וחייב את העמותה באופן מיידי להרוס את כל מה שבנתה ולשלם הוצאות משפט. בית המשפט מותח ביקורת קשה על העמותה והתנהלותה וקובע כי מדובר בנסיבות חריגות ביותר שמצדיקות סעד של הריסה מיידית וכי לא יאפשר אנרכיה כזו ולתת פרס לעמותה שנוהגת בבריונות.
“להבנתי מדובר במבנה שנבנה מכספי תרומות שאספה העמותה והשתמשה בכספים אלה כדי לעבור על החוק. כעת נקבע כי על העמותה להרוס הכל וההשקעה העבריינית תרד לטמיון.
“מדובר בהחלטה דרמטית וצודקת. בית המשפט הושיט יד ונתן סעד ללקוחה ולכל תושבי האיזור שסופגים כבר כשלושה שבועות מטרדים ונזקים כבדים ורעש יום ולילה”.