הכול מכירים את המדרש המפורסם המפרט את המשמעות הסמלית של ארבעת המינים שאנו נוטלים בחג הסוכות. האתרוג, שיש בו טעם וריח, מסמל את בעלי התורה והמעשים הטובים. הלולב, שיש בפריו טעם (תמר), מסמל את בעלי התורה. ההדס, שיש לו ריח, מסמל את בעלי המעשים הטובים. והערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, מסמלת את היהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
כולנו מכירים את המדרש היפה הזה, ואף חוזרים ומזכירים אותו מדי שנה בשנה, אך לא תמיד נותנים לב להתבונן במשמעותו.
מתבקשת כאן השאלה – למה בעצם? למה אנחנו צריכים לצרף גם את הערבה, שאין בה שום מעלה, לא טעם ולא ריח, לא תורה ולא מעשים טובים?
לא לדחוק לשוליים
אלא שבמדרש זה בא לידי ביטוי עומק משמעותה של האחדות היהודית. אפשר לאהוב יהודי על שיש בו תורה ומעשים טובים. אפשר להעריך יהודי בשל מעלותיו, חוכמתו, מידותיו הטובות. אין זו אהבת ישראל אמיתית.
האחדות נבחנת כשאנו מגיעים לערבה דווקא, למי שאין בהם שום מעלה מיוחדת. הנטייה הטבעית היא להתרחק מהם, לדחוק אותם לשולי החברה. מה אנשים כאלה כבר יכולים לתרום לציבור? מלמד אותנו חג הסוכות שגם אותם יש לאגוד עם שאר הסוגים שבעם ישראל ולהכלילם בתוך האחדות היהודית.
האחדות היהודית איננה נמדדת במושגים של מעלות, ידיעה בתורה ומספר המעשים הטובים. ודאי שכל יהודי צריך לשאוף להיות אתרוג, ולפחות לולב והדס. אין ספק שלא ראוי להיות ערבה, מי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. אבל גם היהודי הזה הוא חלק מעם ישראל.
המחשה פשוטה לכך היא אהבת הורים לילדיהם. כל אב ואם שואפים שבנם יהיה החכם והמוכשר והמוצלח ביותר, אבל האם בכך מותנית האהבה לילד? גם הורים שיש להם בן לא חכם ולא מוכשר ולא מוצלח אוהבים אותו אהבת נפש. למה הם אוהבים ילד כזה? כי האהבה הבסיסית בין הורים לילדיהם אינה תלויה כלל במידת החוכמה והכישרון וההצלחה. הוא הילד שלהם!
לאהוב כי הוא אח
זו משמעותה של האחדות היהודית. אנחנו אוהבים כל יהודי בשל עצם היותו יהודי. אהבה שאינה תלויה במעלותיו, בידיעותיו בתורה ובמעשיו הטובים. עלינו לאהוב אותו כי הוא אח, בן אברהם יצחק ויעקב.
ודאי שאין להסתפק בעצם האחדות והחיבור. המודל לחיקוי יהיה תמיד האתרוג, אותו יהודי שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים. אבל גם מי שעדיין שרוי בדרגת ערבה הוא יהודי יקר ואהוב, ויש לחבקו ולאוהבו.
לא פשוט להפנים תובנה זו. אנו יכולים להשיג אותה כחלק מההתעלות הכללית של חג הסוכות. כאשר אנו נכנסים לסוכה ונוטלים לידינו את ארבעת המינים, בכוחנו להגיע לאמת עמוקה זו, וממנה אנו שואבים כוח להתייחס נכון לכל יהודי כל ימות השנה.