פתאום רואים מי אנחנו: האם כשחילוני צם ביום כיפור זו צביעות?

אחרי השנה הסוערת שעברנו יתכנסו המוני בית ישראל לתפילות יום הכיפורים. בעומדנו שם נהרהר בשאלה מי אנחנו באמת – החברה השסועה והמפולגת של כל ימות השנה, או הציבור הנינוח, האוהב והמפויס של יום הכיפורים?

זו תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו.

פתאום מדינה שלמה עוצרת את מהלכה ושוקעת בהתבוננות אל תוכה פנימה. יהודים שכל ימות השנה לא ביקרו בבית הכנסת באים להתפלל ולהזיל דמעה בתפילות ‘כל נדרי’ ו’נעילה’.

לא, אין כאן צביעות

יש הרואים בהתכנסות ההמונים ביום הכיפורים סוג של העמדת פנים. רבים מהצמים ביום הזה אינם חשים מחויבות לתורה ולמצוותיה בשאר ימות השנה. הם אף מכנים עצמם ‘חילונים’, ביטוי לתפיסתם שחייהם סובבים על ציר החולין, כאילו אין בעולמם חיים של קודש.

ובכל-זאת גם הם מרגישים צורך עמוק לצום ביום הכיפורים, לבוא לבית הכנסת, להתפלל, להתחבר להוויה היהודית עתיקת השנים. האוּמנם זו צביעות? וכי הם מבקשים ‘לשחד’ את הקב”ה ביום אחד של צום ותפילה, ותמורת זה לקבל ‘היתר’ לנהוג כל השנה כרצונם? האם ביום הכיפורים אנשים משקרים, חלילה, לעצמם ולאלוקיהם?

ברור שאין זה כך.

לא צריך להיות בוחן כליות ולב כדי לדעת שאנשים צמים ביום הכיפורים והולכים לבית הכנסת לא מתוך צביעות ולא כמס שפתיים. דיי להביט בפניהם ולראות שהיום הזה מעיר נקודה אמיתית מאוד בנפשם. זו נקודת היהדות הקיימת בליבו של כל יהודי.

בימות השנה הרגילים יש המתעלמים מאותה נקודה יהודית שבמעמקי נפשם. חיי החולין והשגרה סוחפים אותם, עד שהזהות היהודית אינה באה תמיד לידי ביטוי ממשי. ואולם בבוא יום הכיפורים כל יהודי חש את היותו יהודי, ומרגיש צורך עמוק להתחבר ליהדותו ולאמת הפנימית שבו.

אותו יהודי, שבמשך כל השנה מסתפק בעצם עובדת היותו יהודי, מרגיש עכשיו דחף פנימי עמוק לבטא את יהדותו. לכן הוא צם ובא לבית הכנסת. בכך הוא כאילו מכריז ואומר: גם אני יהודי הנני!

כל יהודי קדוש

יהודי העומד ביום הכיפורים ושופך את נפשו לפני בורא העולם חושף למעשה את האמת שבו. אם יש שקר והעמדת פנים, הם נמצאים בחיי השגרה של כל השנה. שם אנחנו משקרים לעצמנו, מתכחשים לאמת הפנימית שבנו, מתעלמים מהמאוויים האמיתיים של נשמתנו. ביום הכיפורים אנחנו משילים מעלינו את כיסויי השקר ומתחברים לְמה שהננו באמת.

יום הכיפורים מגלה שבעצם אין יהודים ‘חילונים’. כל יהודי קדוש הוא. אי-אפשר לחלק את העם היהודי ליהודים של קודש וליהודים של חולין. הקדושה בלתי-נפרדת ממהותו של כל יהודי. לא תמיד היא באה לידי גילוי, אבל תמיד היא קיימת במעמקי הנפש וממתינה להזדמנות לפרוץ ולהתגלות. ביום הכיפורים אנחנו מגלים את הקדושה שבתוכנו, ולכן היום הזה מאחד בדרך נפלאה כל-כך את כל בני העם היהודי. כי אחרי שכל המסיכות נופלות, זה מה שהננו – יהודים!