שרי רוט ב’ריקלין ושות’: ‘דרעי פגוע. איך האשכנזים כבשו לנו את היעד?’

שמעון ריקלין: מה קורה אצל החרדים בבחירות המוניציפליות? זה נראה כאילו ש”ס לא מצליחה להפריד בין אגודה לדגל? או שכן? או שלא?

3 טעויות גדולות שרוכשים באשראי עושים והשיטה להימנע מהם!

שרי רוט: ש”ס לא מצליחה. נקודה.

ריקלין? ש”ס לא מצליחה?

שרי: קשה לה, קשה לה מאד. היא מתקשה בכמה ערים, למשל באלעד, שזו עיר הדגל שלה, אריה דרעי הגיע כבר לפני שנה וחצי לעיר ואמר ‘יהודה בוטבול הוא ראש העיר הבא’, עוד בחיי הרב קניבסקי. כשאתה יודע, כשיש לך גדולי תורה כל כך מבוגרים, אתה מחכה טיפה לראות בזמן הבחירות מי תהיה ההנהגה השלטת. אז זה קצת הקדים את זמנו… ואני לא רואה שהוא מצליח לכבוש שם את העיר.

ריקלין: ועדיין, ש”ס תנועה יותר גדולה מיהדות התורה. בפועל הם יותר חזקים.

שרי: הנה, חיזקת את הפגיעה. לכן אריה דרעי מרגיש כל כך פגוע. אנחנו הרוב שם באלעד, איך האשכנזים כבשו לנו את היעד? כאילו, שוב?

ריקלין: איך באמת?

שרי: בגלל המנהיג הרוחני היום בדגל התורה, הרב דוב לנדו, רוצה את ישראל פרוש כראש העיר באלעד. ולא יעזור שום דבר.

ריקלין: על מה הוויכוח פה, בעצם? כי אני רואה, מחלקים ערים פה כמו קלפים. אתה תיקח את אשדוד, אני אקח את אלעד, תמורת בני ברק, תן לי שתי מועצות בגבעת שמואל… תשמעי, אני חייב להגיד לך שמבחוץ, זה לא נראה משהו…

שרי: גם מבפנים…

ריקלין: זה נראה יותר פוליטי, מאשר דאגה לאזרח הקטן. יש כל מיני אנשים שמצלמים, ואני לא גר בבני ברק, אני רואה שם את המדרכות, אני רואה את מצב הבניה, אני רואה את הצפיפות…

שרי: עכברים… חולדות…

ריקלין: תשמעי, אני אוהב חרדים, זה מזעזע. והדיאלוג הפוליטי הזה, ‘אתה תיקח את בני ברק, ואני אקח את לא יודע, את ראש העין’… איך זה עוזר לאזרח הקטן?

שרי: הקולות האלו שאתה מדבר עליהם הם ב-2023 כבר קולות דומיננטיים בחברה החרדית, ואתה רואה את זה בשטח. אנשים כבר מדברים על זה, אנשים אומרים ‘בני ברק לא מנוהלת’,  ‘יש עכברים ברחובות’… עכשיו, אתה שואל אותי, מועמד של ש”ס אין לו אבקת פלאים לפזר בשביל למגר עכברים.

ריקלין: הוא זוכה לתמיכה.

שרי: כן, אבל…

ריקלין: זה נראה שאת נגד ש”ס…

שרי: לא, חס וחלילה, דווקא אוריאל בוסו בתור בן אדם הוא מעולה, בכנסת הוא אחלה…

ריקלין: הוא גם זוכה, נדמה לי, בכל הסקרים… וכשמישהו מבחוץ, הוא זוכה לתמיכה מאד גדולה.

שרי: אז אני לא יודעת אם אפשר לסקור חודשיים לפני בחירות, ואגיד לך למה. כי עדיין המצביע מבולבל. קח את אמא שלי, רק לדוגמה. היא גרה בבני ברק, לא אוהבת את מצב העכברים והחולדות,  והיא אומרת ‘הנה, בוסו יפתור את הבעיה’. עכשיו, אני מנסה להסביר לה שבוסו אחלה נציג, הוא עשה עבודה מעולה כסגן ראש עיר בפתח תקווה, אבל בבני ברק יש עסקנות. ואתה מחליף פרה בחמור, אתה לא באמת מביא פתרון.

ריקלין: אז מי?

שרי: אתה שואל אותי מה באמת הפתרון של בני ברק? להביא איזה פרויקטור, שיהיה ראש עיר, קוראים לזה ועדה קרואה או איך שלא תקרא לזה, לעשות ‘פוס’, לנהל את העיר הזו כמו שצריך ואז אולי להחזיר אותה לידי העסקנים. אני לא אוהבת את זה שאין בחירות אמיתיות, אבל ככה זה בציבור החרדי, ככה זה עובד, לכן מנסים איכשהו למסחר. עכשיו, אתה שואל אותי מה תהיה התוצאה בבני ברק? אני לא יודעת, יכולה להיות באמת הפתעה בסוף ואוריאל בוסו יקח את הבחירות.

ריקלין: או שאוריאל בוסו יוריד את עצמו…

שרי: זה חלק מהדברים שמעצבנים את האנשים. יש הטוענים, שזה קלף מיקוח.

ריקלין: בעד אשדוד?

שרי: נניח, בעד אשדוד…

ריקלין: למה העיר הזו כל כך חשובה לדרעי?

שרי: אם לא להיכנס לרכילויות, ואני לא מאלו שאוהבים להיכנס לרכילויות…

ריקלין: אני אין לי בעיה עם רכילות… אני אוהב רכילות.

שרי: יש באשדוד מועמד טוב של ש”ס, ברק סרי…

ריקלין: כן, הוא היה יועץ של דרעי.

שרי: נכון. ובן אדם באמת הגון, ומתאים להיות ראש עיר. הוא גם לא חרדי, שאני חושבת שזה טוב לעיר מעורבת כמו אשדוד. החליפו אותו, לדעתי זמנית, באבי אמסלם, יש אומרים שזה יוחלף בחזרה, זה לא משנה, באה ש”ס ואומרת, וזה לגיטימי, לסרי לא מתאים לנו, אנחנו רוצים מישהו אחר, עכשיו דרעי מוכן, בשביל הקלף הזה, לשלם מחיר, במקום אחר.

ריקלין: הוא רוצה לקבל את התמיכה של…

שרי: של החסידים.

ריקלין: של החסידים באשדוד…

שרי: יכול להיות שהחסידים כבר סגורים עם לסרי והוא איחר את הרכבת… אבל אם אכן יתנו לו את אשדוד, אני חושבת שהיא חשובה לו לא פחות מבני ברק.

ריקלין: תגידי, באמת החרדים, זה לא מעניין אותם איכות החיים שלהם, ביום יום, אם רב פלוני או עסקן אלמוני, ואני לא משווה אבל את מתארת את המצב הזה, אומר להם ‘טוב, תקשיבו, סגרתי לנו דיל’, הם עושים מה שאומרים להם? עשה ‘ככל אשר יורוך’?

שרי: תראה, כל מערכת בחירות אני נשאלת את השאלה הזו, אגב, גם בבחירות הארציות, תמיד שואלים מחדש את השאלה הזו ואני תמיד אומרת, עד היום זה עבד, לא יודעת מה יהיה מהיום… ותמיד אומרים לי: ‘לא, המודרנים כבר לא יצייתו’. בסוף, החרדי שבא לקלפי, הש”סניק רואה את הרב עובדיה, את דמותו, לנגד עיניו, הבחור ה’דגל’אי הישיבתי רואה את הרב שלו מול עיניו, והחסידי את הרב’ה שלו מול העיניים. ככה זה עובד. מה יהיה הפעם? אני לא יודעת להגיד לך, אבל אני רוצה לקוות שהשיטה הזו תמשיך, אגב. יכול להיות שהמחיר שלה הוא עכברים ברחוב, אבל אני עדיין רואה בזה… קשה לחנך את צעירי הצאן שלנו, אם אתה לא מביא להם את הערך הזה של ‘תשמע לרבנים’. ונכון שפה זה פחות חשוב, ועדיין.

ריקלין: אני אומר, אפשר לשמוע לרבנים, וגם לחיות בעיר בלי חולדות. ועכברים.

שרי: כן, אני לא אומרת שראש עיר חרדי לא צריך לפעול. ואנחנו העיתונאים מביאים הרבה מאד ביקורות על ראשי ערים חרדיות אחרי שהם עולים על הכסא. תפעלו לטובת נוער נושר, אני עצמי עשיתי המון כתבות בבני ברק, לא טיפלו בנוער נושר לדעתי כמו שהיה צריך. ועכשיו זה העכברים והחולדות. נוער נושר, אגב, בעיני בעיה יותר קיומית ויותר קריטית. אתה צודק במה שאתה אומר, אבל הקטע הזה של לשמוע בקול רבנים הוא עדיין ערך שאני הייתי רוצה לשמר אותו, בבית שלי לפחות.

ריקלין: הוא בהחלט ערך חשוב, הוא ערך חשוב לכולנו, לדעתי.