הארוע: לווית הבחור אהרן סופר ז”ל
תאריך: ג’ אלול
אסונות וטרגדיות ליוו את שנת תשע”ד, קשים יותר וקשים ‘פחות’, מהם שזכורים יותר ומהם שנשכחו בשטף האירועים.
הטרגדיה הבולטת (אם אפשר לכנות כך ל’טרגדיה’), שנעלה את השנה, היתה מותו של בחור הישיבה אהרן סופר ז”ל.
ביום שישי כ”ו אב תשע”ד, יצא אהרן סופר, בן 23, תושב ניו ג’רזי ותלמיד ישיבה בבירה, לטיול ביער ירושלים עם חברו. לקראת סיום המסלול, הם נפרדו וקבעו להיפגש. בשעות הערב, כשסופר טרם חזר, הבין החבר כי משהו קרה ופנה לעזרת המשטרה. כמקובל חולפות כמה שעות עד שהחיפושים מתחילים.
במוצאי שבת, מתקבלת הודעה על נעדר. האם כעיתונאי המקבל לא מעט מידע דאגתי? לא ממש. מדי יום (כן, מדי יום) מתקבלות כמה וכמה הודעות על נעדרים בכל הגילאים ובכל הארץ, והם נמצאים לאחר זמן קצר. לעצמי חשבתי, בטח הלך לישיבה אחרת, ותכף יצור קשר.
לצערי, התבדיתי.
יום ראשון הגיע, ולאהרן אין זכר. כוחות גדולים של גופי החירום וההצלה, בסיוע בחורי ישיבות רבים שהתנדבו, סרקו שוב ושוב את האזור בו טייל סופר, אך ללא הועיל.
ההורים נוחתים בארץ, מבטיחים פרס כספי של 100,000 שקל למי שיביא מידע. גדולי ישראל קוראים לציבור להרבות בתפילה. יום עובר ועוד אחד. ועוד אחד.
ואז זה מגיע, הסוף העצוב: יום חמישי, ב’ אלול, שעת אחר הצהריים, מתקבלת ההודעה: “החיפושים הופסקו בעקבות ממצאים בשטח”. כמה דקות אחרי זה, הממצאים מתבררים כגופה. עדיין עם הכובע והחליפה.
בהלוויה כואבת נטמן אהרן סופר ז”ל. בא ללמוד בארץ הקודש, ונטמן בעפרה. ולי בראש נשארה תמונתו המטושטשת שהופצה, ממנה משתקף ‘ישיבע בוחר’, על כל המשתמע. עם המבט הטהור, של מבקש ה’. יהי זכרו ברוך.
•
בשולי האירוע, התעורר דיון: האם התקשורת הכללית, כולל הרשתות החברתיות, התעלמו מהנעדר רק בשל היותו חרדי?
אנשי תקשורת, בהם חילונים, טענו, כפי שניסח זאת בועז גולן עורך אתר 0404: “כואב לגלות, ולא בפעם הראשונה, שאדם חרדי פחות מעניין את התקשורת”.
היו כאלה שחשבו אחרת, הרי המשטרה טענה כי לדעתה לא מדובר במקרה לאומני, אלא באירוע ‘רגיל’, למה לתלות את הסיקור החסר בהשתייכות המגזרית? את התשובה לכך, צריך למצא במחקרים על עיתונות ותקשורת.
השנה התאפיינה כאמור בעוד טרגדיות. בחורי ישיבות שטבעו, תאונות קשות, לא אמנה כאן את כולם. הכל כמובן בגזרת שמים. אבל עלינו מוטלת חובת הזהירות. עם יותר שימת לב, ושמירה על כללי בטיחות נדרשים, נוכל לעבור את בין הזמנים בשלום.
אני מודע לעובדה כי אולי כבר נדוש לחזור על כך, אבל לצערנו – גם האסונות האלה ממשיכים.
תכלה שנה וקללותיה.