ארוע: השלג בירושלים
תאריך: ט’-י”א טבת
השנה החולפת התאפיינה במזג אוויר סוער בחורף. השלג, שלעולם אינו מדווח מתי הוא מופיע, הגיע ביחד עם גנרל חורף בלי הודעה מוקדמת, נתן עם בוקרו של ח’ בטבת, הופעה קצרה למשך יום וחצי – ולאחר מכן נרגע.
שעות לאחר מכן החל השלג שוב לרדת כיסה את כל הרי ירושלים וחסם אותה. חודש שלם לאחר מכן עדיין ליקקה מדינת ישראל את פצעי השלג, וימים ארוכים עוד פינו גזם עצים נזקים לבתים ותשתיות שקרסו.
אין מי שיראה את הנולד. מפתח הגשמים בידי שמים, אך מאות האנשים שנתקעו בדרכים כשבאו לראות את השלג הקל נתקעו בשלג הכבד שלא הפסיק לרדת. לידות התבצעו בשלג, ופינוי עשרות על ידי כוחות צבא נעשה במהלך כל אותם יממות. רבבות אנשים חוו הפסקות חשמל, וישובים בהתנחלויות נותקו מכל קשר עם העולם החיצון, לאחר שהשלג הותיר אותם רק עם נרות.
אך שוב, כמו במדיה, ובמציאות התקשורתית החדשה, אם לא סוקר ולא פורסם, לעולם לא נדע עד כמה היה השלג אכן עוצמתי. וכך הוצגה בחורף ההצגה הכי טובה בעיר עם השלג הלבן ומאות המפונים בערב שבת למרכזים ציבוריים כשחולצו מהכבישים החסומים.
התושבים התרשמו פחות
השלג עצמו היווה הפתעה גמורה לכל תושבי ירושלים, מטות החירום עבדו ללא הרף, פינו מכל צירים אפשריים אזרחים שנתקעו. כוחות צבא שנכנסו עם קומנדקרים לרחובות עיר הבירה החזירו את העיר לימי מלחמת השחרור.
כותרות העיתונים מלאו בימים שלאחר מכן בסיפורי הוד על המתנדבים שפינוי יולדת מתוך צירים עמוסי שלג ורכבים, על שר בממשלה שרתם את רכבו ויצא לחלץ אזרחים שנלכדו בכבישים, על ראש העיר ירושלים שפינה מקרי חירום ברכבו הפרטי, ועל חבר המועצה שחילק תנורים לבתים.
אלא שאת התושבים עצמם, כלומר את הירושלמים או את אלו הנוצרים בישובים מבודדים, הסיפורים לא הרשימו, בעיקר לאחר הפסקות החשמל שארכו למעלה מיממה. גם לא כשנאלצו לחוות שבת בה הם מתחממים לאור נרות ומים חמים שהורתחו על מנגל שהצב בסלון הבית.
פינוי הגזם הרב שנערם ברחובות והשלג ביחד איתו, ארך למעלה משלושה שבועות. נרשמו טענות לא בלתי מוצדקות כנראה, על פינוי איטי יותר ביישובים החרדים.
אך אז הגיעה הסערה בארה”ב במדינה המורגלת לשלגים ותמונות האסונות שהגיעו משם, על אף המוכנות הגבוהה שלהם לאירועים מן הסוג הזה, העמידו את ‘מחדל השלג של הרשויות בירושלים’ בפרופורציה נעימה יותר.