עדינה בר שלום: היא הפוליטיקה החרדית החדשה • אליעזר היון

הארוע: הדלקת המשואה על ידי הרבנית עדינה בר שלום

תאריך: יום העצמאות תשע”ד

על רקע תמונות הדלקת המשואה של הרבנית בר שלום, והדמעות שזלגו מעיניה ומעיניים רבות נוספות מקרב בני המגזר, רועמים משפטיה הקצרים מן השנה האחרונה על בחינת אפשרות להקמת מפלגה.

אינני פרשן פוליטי, אני גם לא מומחה סקרים. ניבוי אירועים פוליטיים עתידיים, שמור למומחי קווי ריגרסיה, וגאוני סטטיסטיקה שאינני נמנה לצערי על קהלם, ועם זאת אני מעז להמר ולקבוע כי מפלגה כזו תנחיל מכה קשה, אם לא תרסק את שתי המפלגות החרדיות הקיימות.

הקבוצה החרדית כחברה מתנהלת כבר שנים ארוכות סביב אחת הסוגיות הקשות והבלתי פתורות שמאתגרות אותה כל העת: מידת האינטראקציה עם העולם הכללי, זה שמעבר ל’גיטו’.

האם, יש לו לצעיר חרדי, מקום בשדה המדע, התרבות, וההשכלה, או שראוי לו לקיים את חייו בתוך ד’ אמות של ישיבה, תורה והוראה? לסוגיא זו, המכונה בפי אחרים שאלת ‘אידיאת תורה עם דרך ארץ’, שראשיתה היא עוד מהמאה ה-19 במערב אירופה – שם נחלה הצלחה כבירה – נדרשת כעת החברה החרדית.

אם במשך עשרות שנים נדחקה תפיסה זו לשוליים, ובכיפה שלטה הגישה הרואה בהתבדלות מן העולם וההתרחקות מכל הכלים הנדרשים למי שרוצה להתערות ולהיות חלק ממנו, הרי כעת, עם צמיחתו המונומנטלית של המגזר, מוצאים רבים את עצמם בחיבוטי נפש פנימיים, האם זו הדרך היחידה, האם שיטת ‘רק תורה’ היא הברירה הטבעית, והאם אין מקום לאינטגרציה בין חכמת ישראל מחד והחיים הסוציאליים מאידך.

קבוצה לא קטנה, אולי אפילו גדולה מאוד, סבורה כי הגיע הזמן לשינוי, לרוויזיה במערכת החינוך, בהתנהלות החברתית חרדית.

הצעד הנוסף

סביב השאלה הזו ניצבת כעת גם הפוליטיקה החרדית המסורתית, כשהיא אינה מסוגלת לעשות את הצעד לקראת שינוי, לקראת אותה רוויזיה חדשה.

הפוליטיקאים החרדים, או אפילו חלק מן הרבנים המתונים יותר, גם אם סבורים הם כי הקונספט הנוכחי פשוט לא הגיוני, לא רוצים או לא מסוגלים לבטא את מחשבותיהם בקול. גם היום, על אף התמורות החברתיות המתחוללות בחברה החרדית, לא חלים כל שינויים בתוכן הצהרות הפוליטיקאים החרדיים, שמבחינתם דבר לא השתנה.

מדוע? ממה חוששים הפוליטיקאים החרדים כמו גם הצעירים הרבים המייחלים בכל ליבם אל אותו שינוי?

התשובה המרתקת נעוצה בגורם אחד: כוחו של מוסד החינוך החרדי.

החברה החרדית מתנהלת סביב מוסדות החינוך שבה. ההורים החרדים דואגים כבר מגיל הגן, לשלוח את ילדם למוסד חינוך יוקרתי, מתוך הכרה בעובדה כי מוסד כזה יציב את בנם או בתם בעמדת זינוק שתעניק להם מעמד מוצלח ברחוב החרדי.

מוסד מכובד יקבע על פי רוב את המשך הלימודים בישיבה נחשבת, יתייג את המשפחה ויקבע את מעמדה, ויוביל בסופו של התהליך למציאת שידוך ‘שווה’. מעמדה של המשפחה, בטח של זו הספרדית, ייקבע על פי מוסדות הלימוד בהם מתחנכים בניה.

משפחה שאינה עומדת בקריטריונים של הנורמה החרדית, כמו עדה נכונה או משלח יד האב, עשויה להידחות ממוסדות הלימוד הנחשבים ולהידחק בסופו של דבר אל שולי החברה.

השליטה באותן מוסדות אולטימטיביים, אם כן, מהווה כח חברתי רב עוצמה הנתון בידיו של קומץ אליטיסטי המקורב לחצרות הרבנים הגדולים. היכולת להילחם בקונספציה הזו, בדמות הקמת מוסדות חינוך אלטרנטיביים, עשויה לגרור מחירים אישיים כואבים – והיא אינה נחלת הכלל.

הרוב מבכרים להרכין ראש, לקבל את העובדות החברתיות הפועלות בשטח, ולנסות להשתלב במוסדות הקיימים.

גם הפוליטיקה החרדית המסורתית לא יכולה לאותה קליקה רבת עוצמה העשויה במחי אמירה אחת לחסל את שמו הטוב של מוסד זה או אחר, ואף להוביל לסגירתו.

פוליטיקאים או רבנים שאינם הולכים בתלם עלולים למצוא עצמם ללא מוסדות חינוך – תלמודי תורה, ישיבות, וכוללים נחשבים, ולהיוותר עד מהרה גם ללא ציבור.

הפוליטיקה [החרדית] החדשה

לתוך הלאקונה העצומה הזו, משתחלת בנחישות אך בעדינות עדינה בר שלום. היא כל מה שהצעירים החרדיים היו מבקשים, ולא יכלו למצוא במנהיגיהם הפוליטיים הנוכחים. היא אמיצה, בעלת חזון, ומאחוריה יכולות מוכחות של עשייה אופרטיבית בתחום.

הרבנית בר שלום, הקימה בעשר אצבעותיה את המכללה החרדית הראשונה שהיתה לאימפריה המוציאה מאות רבות של פסיכולוגים, מהנדסות, רואי חשבון, ומנהיגות חברתיות. את מה שחושבים צעירי החרדים, היא אומרת בקול, ברהיטות, ובעיקר בטון שאינו אפולוגטי.

אבל לרבנית בר שלום יש גם יתרון נוסף העשוי להיות אפקטיבי במיוחד בהתמודדות על קולות החרדים: היא יראת שמים. מהתודעה הזו שמפעמת בה, לא נסוגה מעולם.

היא וויתרה על קריירה בה חפצה, בעקבות בקשת האב, ופעלה בצמידות לעצתו לאורך השנים. כשנשאלה בגלי צה”ל לפני כחצי שנה האם נכון לבטל את חוק הגיוס כפי שהוא, השיבה ללא היסוס: “כן בהחלט. צריך למצוא דרך של פשרה, שתניח דעת כולם”.

מנגד, כשהמראיינת ניסתה לטעון כי הרב זצ”ל עודד אבטלה ואי גיוס לעבודה מתקוממת האישה שנדמה שלא כעסה מעולם ואומרת: “לא! תעצרי פה! גיוס זה דבר אחד, ויציאה לעבודה – זה דבר שני. כל הרבנים כשמגיעים אליהם עם צורך לצאת לעבודה, הם מעודדים ללמוד ולצאת לשוק העבודה. והוא גם הראה את זה במעשים, בפתיחת המכללה החרדית, ברשת המעיין התורני, יש  לימוד מדעים ומתמטיקה”.

 הרבנית בר שלום, היא ‘הפוליטיקה החדשה’ של החברה החרדית. היא התקווה הכמוסה של האנשים שומרים המצוות שמאמינים כי אפשר להיות יהודי ירא שמים, וגם לעבוד ולהתפרנס, להקפיד על קלה כבחמורה אך גם להיות חלק מהאוכלוסיה הישראלית, או כפי שאמרה היא עצמה בהדלקת המשואה: “לכבוד הצטרפותן של אלפי הצעירים הנהנים מיגיע כפיהם ומקדשים שם שמים, וזה וזה מתקיימים בידם כמו שנאמר ‘יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'”.