עידן הכאוס: אל תקנאו בדרעי, הוא מרגיש כמעט כמו משה גפני

1.

זה מרגיש נורא, וזה מעולם לא הרגיש ככה. הדיווחים על כאוס חוצה מפלגות חרדיות שתוצאותיו עלולות להיות המלכת ראשי ערים לא חרדים במקרה הסביר, או ראשי ערים שאינם אוהדים, לשון המעטה, את הציבור החרדי במקרה הפחות טוב.

3 טעויות גדולות שרוכשים באשראי עושים והשיטה להימנע מהם!

הבחירות המקומיות תופסות את דגל התורה תוך כדי מאבק הנהגה לא פשוט, קצת אחרי פטירת מרן הגרי”ג אדלשטיין זצ”ל ולפני שהדברים מסתדרים תחת הנהגה אחת. גם בבחירות המקומיות הקודמות לא הכל התנהל כשורה: מי לא זוכר את מאבק דגל-רשב”ם ודגל-ראב”ד שהוכרע אז רק לכאורה. שכן, למשל באלעד הצליחו להמליך את ישראל פרוש לקדנציה נוספת, בניגוד לרצונו של הפלג השולט – רשב”ם. אז נכון שאילו היה יצחק פינדרוס מצליח לרוץ עד הסוף (בית המשפט, כזכור, לא אפשר), מן הסתם כל הדגל’אים היו מצייתים להוראת הגר”ח קניבסקי זצ”ל. אבל לאחר שסוכלה ריצתו והוצב נציג פחות מוכר ופחות רצוי, ב’דגל’ עשו רבים דין לעצמם ותלו את הצבעתם ברצון דגל-ראב”ד ומנהיגיה הרוחניים, שתמכו בפרוש.

ועדיין, הייתה ‘מילה אחרונה’. כשהגיע הגר”ח זצ”ל  לירושלים לכינוס שקרא להצביע ל’דגל’ – התוצאה הייתה 6-3 לטובת הליטאים. אפשר היום רק לחלום על תוצאה דומה.

מי שעוקב אחר הספינים היוצאים כמעט מידי שעה ממקלדת של יח”צנים, מבין שהקרבות לא פשוטים. “הרב דוד כהן אמר כי”… “הרב הירש הורה ש”… “חברי הכנסת של דגל התורה סרו למעונו של…” וכולי וכולי. כעת, לך תסביר לציבור הרחב שהמילה האחרונה שמורה לראש ישיבת סלבודקה, הגר”ד לנדו; נסה לעדכן בכך את מי שאינם מנויים על ‘יתד’, וצא למשוך אותם אל הקלפי ולהצביע ‘ככל אשר יורוך’. שכן, יותר ויותר נשמעות אמירות: “הרב שלי אמר אחרת”.

לפני שנרד לרמת הדוגמאות, נעלה על ראש שמחתנו גם את המצב בש”ס. חלפה שנה מאז פטירתו של חכם שלום כהן זצ”ל, שהותיר את ‘המועצת’ בידיו של הגר”ש בעדני, שהלך אף הוא לבית עולמו. ‘המועצת’ אמנם הורחבה מאז, אך לא ברור מי אומר את המילה האחרונה. לכאורה, בעתיד הקרוב יכנס לנעלי נשיא ‘המועצת’ הרב יצחק יוסף, אבל אפילו זה מוטל בספק. ומה יקרה אם הרב דוד יוסף לא יצליח להיבחר למשרת הרב הראשי? מה אז מבחינת ‘המועצת’? לא פשוט.

בינתיים, רבני ש”ס בכל עיר אומרים את דברם, כשהשטח, במקרים רבים, מקשיב להם. לכן, אל תקנאו ביו”ר ש”ס אריה דרעי, שצריך לנהל את כל הכאוס הזה. הוא מרגיש בערך כמו משה גפני, יו”ר ‘דגל’, שעד היום לא עלה לביתו של הגר”ד לנדו בגבעת סלבודקה, ולא הכיר בפועל בהנהגתו.

איך אמר בשעתו העיתונאי אבישי בן חיים? ‘תם עידן המרנים’. למרבה הצער, הולך ומתברר שהוא צדק.

2.

כך קורה, שחדשות לבקרים מתפרסם בתקשורת שמו של יו”ר ‘דגל’ בפתח תקווה, רק שבכל פעם מתפרסם שם אחר. מלחמת התשה מתרחשת מתחת לפני השטח כשבעצם אין, נכון לעכשיו, מי שיכריע.

בראשון לציון, רק לדוגמה, קבוצות מסוימות של ‘דגל’ מתאחדות עם ש”ס לריצה משותפת. ובקרית אתא, שם יש לש”ס אופוזיציה פנימית, הולכת ש”ס ‘המרכזית’ וסוגרת על ריצה משותפת עם החסידים והליטאים, ולא מותירה אופציה לאופוזיציה הפנים-ש”סית, מלבד להישאר בבית ולא להצביע. אילולי הריצה המשותפת, יש מצב שהם היו בוחרים להצביע ליהדות התורה. אבל תודו, שדבר כזה לא  יכול היה להתרחש בחיי מרן הגר”ע זצ”ל ואפילו בחיי חכם שלום זצ”ל.

שלא לדבר על בני ברק, בה תמצאו אשכנזים לא מעטים שיישבעו לכם שיצביעו לאוריאל בוסו.

והבלגן ממשיך: אם ‘דגל’ לא תומכת במועמד ש”ס באלעד, למה שש”ס תתמוך במועמד של ‘דגל’ בבית שמש? מה שאומר, שסביר להניח שעליזה בלוך תרוויח כאשר שני חרדים רבים. מה גם – אפרופו שאין בעל בית מוסכם ב’דגל’ – שיש מחלוקת פנימית ב’דגל’ בין מי שרצה להיות מועמד – ישראל סילברסטיין, לבין מי שהציג מועמדות, שמוליק גרינברג.

בקיצור? “זה כמו מזג האוויר”, אומר גורם באחת מהמפלגות החרדיות. “השתגע”.

3.

מכאן, לדוגמה מרכזית – ביתר עילית.

כשדיברו על שידוך בין ‘דגל’ לש”ס (עיקרי הדיל: דודי זלץ רץ כמועמד ‘דגל’, ש”ס תומכת בו, שתי המפלגות מנהלות במשותף את העיר), איש עדיין לא תיאר לעצמו מה ישרור ב’דגל’, שישליך על אלעד בה לא יקוים ההסכם  עם ש”ס (שנחתם מול דגל-רשב”ם, ולא מחייב את השולטים כיום. ודרעי, שפיקח הוא, מה חשב כשחתם על דיל עם שליטים שרק אלוקים יודע עד מתי ישלטו?), מה שישליך על ביתר עלית (מדוע שהספרדים יתמכו במועמד ‘דגל’, אם באלעד נטשו אותם). חד גדיא.

אז חזרנו לתוכנית המקורית, לפיה תומכים כולם במאיר רובינשטיין, ראש עיר שש”ס די מרוצה ממנו, וכך גם הליטאים, למרות שתמיד אפשר לשאוף ליותר. גם יו”ר ש”ס בביתר עילית יהודה עוביידי וגם דודי זלץ מ’דגל’, מסתדרים לא רע עם רובינשטיין ומציגים הישגים לקהילות שלהם.

וכך, כשדיברו על השידוך בין ‘דגל’ לש”ס בביתר עלית, החתן רצה, וגם הכלה רצתה. איפה התעוררה הבעיה? שהחתן לא החליט מי הם ההורים שלו, וכך גם צד הכלה. ב’דגל’ אין היום עם מי לסגור, וגם בביתר קשה לסגור כשש”ס מפוצלת שם. ותיכף נסביר למה.

היה היה לש”ס קובע יחיד בביתר עילית: הרב יעקב כהן, בנו של חכם שלום כהן זצ”ל, תושב העיר וראש מוסדות במקום. תזכרו איך לפני למש שנים, כשנולד דיל ש”ס-יענקי קניבסקי, ביתר עילית כבר הייתה סגורה בידיו של מאיר רובינשטיין – משום שכך רצה הרב יעקב כהן וחשב שזה לטובה.

בחיי אביו, מי העלה בדעתו להתווכח? אבל היום, היו מי שסברו שהגיעה הזדמנות לשינוי. כשניסו מי שניסו לתפור את הדיל זלץ-ש”ס זה נעשה במחשכים, הרחק מעיניהם הבולשות של עיתונאים, כדי שלא לעורר התנגדות. אבל אחרי הפרת הסיכומים באלעד, שמשליכים על בית שמש, אשדוד ועוד – אין היתכנות לדיל הזה.

אז מה עושים? ובכן, תודה למי שמגיע, מלחמות היהודים לא תמו.

4.

בתוך רשימת ש”ס בביתר עלית יש הנחשבים אנשיו של הרב יעקב כהן, ויש מי שבחר והציב אריה דרעי. אחד מהם הוא יצחק דוד כהן, אברך נמרץ, אהוד, לא בטוח שהשטח הש”סי בביתר ירצה שירוץ במפלגה אחת עם יהודה עוביידי.

הנה רכילות עסיסית שנלחשת בביתר עלית: הסיפור מספר על ברית שחגג  עוביידי לפני כמה חודשים. דרעי לא הגיע. גורמים בש”ס הודפים את הביקורת ומזכירים שהאירוע נערך ביום שבו התקיימה בכנסת ישיבת סיעה, וצריך סיבה ממש-ממש טובה כדי לבטל אותה.

אבל לרכלנים, זה לא מפריע לסיפור, כשהם מוסיפים לו נופך: כשערך יצחק דוד כהן אירוע הכנסת ספר תורה, בכתיבת האותיות בביתו נכח, ניחשתם נכון, אריה דרעי. “זו לא אצבע בעין לעוביידי?” הם תוהים.

אז זהו, שלא בטוח. אביו של כהן כיהן בתפקיד בכיר ב’אל המעין’, ולאריה דרעי יש פינה חמה ומחויבות אישית, ספר התורה נכתב על שם אביו, כלומר הסבא של הנציג במועצת העיר, וחשוב היה לדרעי לכבד.

עוד פרט פיקנטי? תמונה שהופצה מהאירוע, כשאריה כותב אות בספר התורה, עברה חיתוך פניו של עוביידי (פוטושופ גרוע, אפשר להבחין ב’תיקון’). מה זה אומר? שאין שלווה בחווה.

מי ששוגר לנסות להשכין שלום בין הצדדים הוא השר מיכאל מלכיאלי. תהיה לו, אומרים, עבודה קשה. טוענים, ולא ממש יצאתי לבקש את התייחסותם של כל הרבנים –  שהרב יצחק מועלם, ראב”ד בעיר, דמות ספרדית בכירה, תומך ביהודה עוביידי, בעוד הרב בנימין חותה תומך בכהן. סביר להניח שהרבנים יתאחדו ביניהם לרשימה אחת, אבל הרוחות, לפחות בינתיים, גועשות.

מלכיאלי, מצד אחד, רואה לפניו עיר מתפקדת מבחינת ש”ס: אירועים נערכים, תקציבים זורמים. למה לגעת במשהו שעובד? מצד שני, גם הוא ער מן הסתם לחלק מהשטח, שאינו רוצה בהמשך המצב הקיים.

איך מרבעים את המעגל הזה? תסמכו על מלכיאלי, הוא בחור מוכשר.

5.

מי שלא רוצים בהמשך המצב הקיים בביתר עלית שוטחים את טענותיהם.

“למפלגת ש”ס ישנה כיום ארבעה נציגים במועצת העיר, מספר שאינו משקף את גודלה האמיתי בעיר”. לראיה, הם מספרים, ש”ש”ס קיבלה רק לפני כמעט שנה, בבחירות הארציות, 7,303 קולות, מספר ששווה לשבעה נציגים”.

אגב, הקולות בשטח שתומכים בעוביידי אומרים: “הנה עוד הוכחה להצלחתו, הוא זה שהעלה את מספר תומכי ש”ס, הנה בדיוק ההוכחה לזה!”

אבל המתנגדים אומרים: “חישבנו ומצאנו, לפחות 1000 קולות ספרדים מצביעים למפלגה אשכנזית”. אולי מדובר בחסידי חב”ד, שבבחירות לכנסת מתקשים להצביע לג’ (בגלל ‘דגל’), אבל  בעירוני, למה לא?

“יש הרבה הסברים, אנחנו טוענים שיש פה בעיה”, טוענים מי שדורשים שינוי. “נציגות ש”ס בעיר אינה מייצגת את כלל ציבור בוחריה, ומאות המאוכזבים מצביעים הצבעת מחאה”, לדעתם. חלק מהם אף  טוען שדודי זלץ, הנציג מ’דגל’, “מושך למפלגתו מצביעים רבים דווקא בגלל האישיות והיחס שלו לכל אחד”. אגב, זה נכון שזלץ מעניק יחס טוב לכל אדם, ויש לכך עדויות רבות מהשטח. התוצאה: איש לא ניסה הפעם לערער על מעמדו והוא אפילו לא נדרש לעבור מסע פריימריז מקומי –  דבר חסר תקדים בנוף של ביתר עד היום.

אז מה עושים? לדבריהם, “הולכת וקמה מפלגה ספרדית חדשה בעיר. שתנסה להחזיר את הציבור שעזב למפלגות אחרות – ובכך למצות את הכוח הספרדי הגדול בעיר”. האם אני חושבת שזה יקרה? האמת, שלא. אבל עצם הרעיון, הוא העניין.

הברדק, רק החל.