הפרשנית החרדית דיברה מדם ליבה על דף הגמרא של הבן שלה • צפו

1.

אז נפתח בהפגנת המחאה ל”צדק לרפאל”.

דרוקר: המון אנשים טובים יוצאים לתמוך במוחים ובכאב, אבל בעצם זה קצת, אולי יותר מקצת, פייק ניוז.

דניאלה לונדון דקל: אני חושבת שככל שהפער בין עומק הקונספירציה לבין האמת הוא יותר גדול ככה מסתתר סיפור גדול שהוא הרבה יותר דרמטי וקשה. קונספירציות לא נולדות סתם. הן נולדות כתוצאה מהר געש שנמצא מתחת. ואני חושבת שזה הסיפור האמיתי. האוכלוסייה האתיופית, בצדק רב, מרגישה מודרת. יש גזענות איומה כלפיה, והקונספירציה לא נולדה סתם.

דרוקר: כולנו, אני מניח, שותפים בקונצנזוס לדבר הזה, אבל זה עדיין לא פותר מאחריות את האנשים שכל הזמן מעלים את הקונספירציות האלו. אתמול אירחנו פה את עורכת דין של המשפחה.

דניאלה: אבל למה יש קונספירציה?

דרוקר: השאלה היא למה הקונספירציה נדלקת. קונספירציות יש המון. למשל, אתמול ראינו ציוץ של משה רדמן אבוטבול, אדם שאנחנו בדרך כלל מאד נוטים לפרגן לו סביב המחאה, לפחות באולפן הזה, וגם הוא הצטרף למחאה, וכתב שההתנהלות סביב הפרשה הזו “היא לכל הפחות מסריחה”. ביקשנו שיגיע לפה, היה אמור להגיע, ובסוף, מסיבות אישיות, לא הגיע. הוא לא מפרט באיזה מובן היא מסריחה, אבל כותב “תעצרו את הגזענות”.

אף אחד עוד לא הוכיח שבפרשה הזאת יש איזשהו מיליגרם של גזענות. נתנו פה איזה נרטיב שכאילו איזו ‘פריוילגית’ לבנה הרגה ילד אתיופי, ברחה ונמלטה מהדין, זה ממש לא המצב. שרי, מה התובנות שלך על הדברים האלו?

שרי: אני שומעת את דניאלה וחושבת עלינו הציבור החרדי, אני לא יכולה שלא לחשוב על זה. היא צודקת! כשציבור מרגיש, ותקשיב, אני הולכת ברחוב, אני, וילדיי ושכניי, ואנחנו מרגישים, רביב, מאד קשה! כאילו אני זאת שתולשת מודעות ומשחירה מודעות וסותמת פה של נשים ומדירה ומקללת. אני סך הכל בן אדם שנותן לאחרים לחיות, ושכניי והחברה החרדית בכלל. תמיד יהיו קיצוניים, שהם לא בסדר, אבל להכליל את כולנו, ולבוא להפגין לנו ליד בתינו, אני לא גרה בבני ברק, אבל אני שומעת מהתושבים שם.

2.

“אתה, לא הקשבת לשרי”, אמר עו”ד קובי סודרי, למגיש רביב דרוקר.

דרוקר: “לא חייבים להתחיל הכל בעקיצה, ואז לקבל קשב… אפשר להגיד משהו כמו ‘שרי צודקת’…

סודרי ממשיך ומסביר: “הסיבה שיש מחאה כזו היא כי יש, באנלוגיה, מעין עשב יבש שקל להצית אותו. על חוסר האמון הבסיסי הזה יושבים כל מיני אירועים שהיו בשנים האחרונות. תיק זדורוב, מה אנשים אומרים? הנה, אחרי מאבק הוא ניצח. ועוד מקרים.

דרוקר: אתה יודע מה אתה עושה כאן, קובי? לא בכוונה, אבל אתה פוטר מאחריות את האנשים שזורקים את הגפרור. דבר איתי על מי שזרק את הגפרור.

סודרי: נכון, יש עורכי דין, חלקם שקריים. מצד שני מערכת הדוברות של משרד המשפטים ופרקליטות המדינה, כרגיל, עבדו כבד ולאט, ויש להם את היתרון הכי גדול, יש להם את הראיות. לכל השאר אין את הראיות.

ברוך קרא: אני קצת מרגיש לא בנוח שכל פעם שאנחנו צריכים להגיד שזה פייק, וזה פייק, יש פה תעשיית פייק סביב הפרשיה הזו, אנחנו צריכים לתת איזושהי הצדקה. חבר’ה, נכון, אני מודע לזה שהעדה האתיופית סובלת מגזענות. יש פרופיילינג, אבל זה לא קשור למקרה הזו.

סודרי: אז למה הם יצאו לרחוב?

דרוקר: כי הדליקו אותם.

קרא: אתה יודע מה? אני לא סוציולוג.

שרי: בואו ניכנס לליבם של אנשים, כשבן אדם צועק יש משהו מאחורי זה, תקשיבו לו!  תשמעו מה עומד מאחורי מה שהוא צועק.

דרוקר: מאה אחוז.

שרי: הוא הקשיב לי עכשיו, דרך אגב…

3.

ומהפגנת האתיופים, להפגנה נגד החרדים, ברחובה של עיר, בבני ברק.

איילת השחר סיידוף, מייסדת ‘אמהות בחזית’, מסבירה, ברקע, על מה ההפגנה. “הציבור הזה צריך לדעת שהדרך שבה הוא נוהג בנו כשבעים וחמש שנה, היא דרך מתריסה, והיא פוגעת בנו. ועצם העניין שהוא מעדיף להתעלם מהחלטות ההנהגה שלו, שאגב גרה גם בבני ברק, אני באה גם למנהיגים, גם המנהיגים גרים בבני ברק. ציבור שלם שמתעלם מבקשות ודרישות של המנהיגים שלו, שהם סחטנות פוליטית, לבוא ולפטור מגזר שלם מפטור צבאי, רק כי אתה יכול לסחוט כרגע את מי שנמצא שם, לא כי זה איזשהו צורך של הצבא או של המדינה ולא כי העם מסכים לזה, זו בעיני התרסה לא פחות גדולה.

“והציבור הזה נמצא בבני ברק, ואני באה ואומרת לו ‘אתם משתמשים בנו’. אתם הולכים לבחור בהנהגה שלכם ואז אומרים ‘אנחנו לא פוליטיים’. זה הכי פוליטי לשתף פעולה עם זה”.

דרוקר: אני רוצה לתת לשרי רוט, עיתונאית חרדית מבני ברק, לענות.

שרי: יותר גרוע מבני ברק, אני גרה במודיעין עילית, זה בכלל קסבה חרדית הרבה יותר מבני ברק. ואלינו הם לא באים, הם לא יודעים עלינו כנראה… אבל, אני ממש מרגישה כאב נוכח הדבר הזה, כי אני חושבת שלסמן את כולנו כאיזה בצק אחד גדול של אנשים חשוכים כאלו… תקשיבו. יש לנו דת! והדת שלנו אומרת לנו ‘תלמדו תורה’. אני, בשביל התורה של הילדים שלי, רביב, ואני אומרת לך את זה בשיא הכנות, אמות ואפול לכבשן אש. ואחסוך לחם מפיתי, ולא אסע לחוץ לארץ, ואעשה הכל בשביל עוד דף גמרא של הבן שלי. קח לי אותו בגיל 18 מהגמרא, אני מוכנה למות שזה לא יקרה.

עכשיו, אי אפשר לקחת מאנשים את האמונה שלהם!  אני לא מדברת על אלה שלא לומדים ולא מתגייסים. אני רואה הרבה מאמרי מערכת של כל מיני עיתונאים ופובליציסטים, שהם גם לא למדו וגם לא עשו צבא… אני מכירה את כל הדברים האלו, והם כואבים גם לי, אגב. כשאני קוראת מאמר של מישהו שהוא לא באמת יושב ולומד, אז קשה לי עם זה. כי תשתקו. מי שלא קשור לעניין – שישתוק. אבל אנשים שהם באמת ערכיים בשביל לימוד התורה, לקחת אותם ולהגיד, טוב, אתם מסומנים עכשיו בגטו שלכם, ואתם ‘החרדים האלה’…

דניאלה: הן מפגינות גם כדי שהנשים ילמדו תורה…

שרי: בנות זה סיפור אחר לגמרי.

איילת: אני רוצה להגיד כמה דברים. אלף, אני מאד שמחה שהאמא החרדית יש לה רגשות והיא לא מוכנה שיקחו את הבן שלה לצבא, והיא מוכנה למות! כדי שהוא ישאר על הגמרא, אז גם אנחנו, אם זו האמירה, נהיה מוכנות למות כדי שהבן יישאר בבית ולא ימות באמת. זו חוצפה כי יש איזושהי חובה כלפי המדינה, ועם כל הכבוד לדף גמרא, עוד לא הוכח שום דבר במדינה הזאת וכל הכבוד גם לצה”ל. ולא לדף גמרא. ואני לא נגד התורה, אני בעד התורה, ואפשר להחזיק תורה לעם ישראל עשרת אלפים או עשרים אלף תלמידי חכמים.

כרגע יש 200 אלף אברכים, שנחשבים כעריקים, אני בטוחה שלא כולם חכמים בתורה. ואם הבן של שרי הוא חכם בתורה, וגדול בתורה, אז אני הראשונה להיות בעדו. אבל זה אחוז קטן, חמישה אחוז מתוך מקבלי הפטור הם אולי גדולים בתורה. איך אומרים? אחד בדורו, לא מאתיים אלף בדורם.