בבת אחת חזרו לי פלשבקים מימי נעורי, ולא נתתי מעצור לדמעותיי

בערב ראש חודש אלול – חודש של רחמים וסליחות –  שמתי את פעמי לבית הקברות היהודי העתיק של חיפה, על פי המנהג בירושלים ללכת לבית הקברות בערב ראש חודש אלול.

בנעורי כתבתי חיבור שלם על ימים מרוממים אלו, וקראתי לספר הנמצא בכתב-יד ‘שובה ישראל’. מאז נקשרתי מאוד בספר ‘מטה אפרים’ על ימים אלו, וכך הוא כותב על חשיבות ההליכה לקברי צדיקים בימים אלו: “גם נוהגין לילך בער”ה אחר תפילת שחרית על הקברות להשתטח על קברי הצדיקים. ויש שמקיפין הקברות ונותנין שם צדקה לעניים, ומרבים תחנונים, לעורר הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה שימליצו טוב בעדינו ביום הדין; וגם מתוך שהוא מקום קבורת הצדיקים המקום קדוש וטהור, והתפילה מקובלת ביותר בהיותה על אדמת קודש. והמשתטח על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים השוכנים שם, אך יבקש מה’ יתברך שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני עפר” (מטה אפרים סימן תקפא).

בהוספות, בשולי העמוד, בשם “אלף המגן” הוסיף: “זכות גדול הוא להשתטח על קברי צדיקים. וכתוב בספרים שעיקר זמן השתטחות על קברי צדיקים הוא בערב ר”ה ובערב ר”ח ובט”ו לחודש. וטוב ומועיל מאוד ההשתטחות על קברי צדיקים לכמה עניינים, ועל ידי זה יכולים לזכות לתשובה באמת, ולהינצל מכל הצרות בגשמיות וברוחניות” (אלף המגן, ס”ק קי).

אמנם אני גר היום בעיר נשר הסמוכה לעיר חיפה, אבל יש לי קשר רגשי עמוק למקום הזה – בית החיים בו קבור רב אבדימי דמן חיפה.

כשהייתי ילד בחיידר ‘תולדות אהרן’, היה מאבק כאשר רצו לסלול את קווי הרכבת וכביש על שאריות מבית החיים, שהיה חרוב. אני זוכר את הנסיעה השנתית שלנו בכ”ה באלול כשנסענו למקום, וראינו את בניית הקברים, במה שנשאר שם, בכדי שיהיה היכר של בית קברות ולא יעזו לפגוע בקברים.

היינו ילדים קטנים ותמימים, עמדנו על הציון של רבי אבדימי דמן חיפה ובכינו בדמעות שליש: “מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ… נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ… הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ”.

בכינו והתפללנו: “עַד מָה ה’ תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ… תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה…”.

ביקשנו הארת פנים: “וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ ה’. וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ… עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ”.

התפילות והעשייה האקטיבית עשו את שלהם, שיפצו את המקום, והצילו את מה שנשאר להציל, ועד היום אפשר לומר: “ברוך שמסר את המקום לשומרים”.

מטפחים ומפארים את המקום, והוא היום שוקק אנשים לתפילה במקום קדוש, הכל תחת שרביטו ופעילותו הישרה והתמימה של הרה”ח ר’ יצחק אבוביץ היקר, מפארי חסידי גור בחיפה.

אותי זה מרגש.

עמדתי שם ואמרתי את יום רביעי שבתהלים, ואת מזמור ע”ט, בבת אחת חזרו לי פלשבקים מימי נעורי, ולא התאפקתי ולא נתתי מעצור לדמעותיי.

כל פעם שאני מגיע למקום אני רוצה רק לחבק את ר’ יצחק שלנו, ולצאת אתו בריקוד. אשריך! זכותך גדול מאוד, וה’ יהא בעזרך בסייעתא דשמיא והמון הצלחה.