מתי טוכפלד: איך את רואה את כל מה שקורה במרחב שלנו? עיתונאית שעלתה על מטוס כותבת שרצו להעיף אותה מהמקום שלה “כי היא אשה”, ודיילת חברת התעופה עוד הצדיקה את מי שביקש להזיז אותה ואמרה לה ‘לא תהיה המראה בגללך’. בסוף, התברר שלא היו דברים מעולם, כנראה.. אפילו לא התחלה של משהו שקשור לזה. כל הסיפור של האוטובוסים והנשים, אנחנו מתחילים לראות, לדעתך, את מה שיקרה, כאשר חוק הגיוס, במלוא הדרו, יעלה על שולחן הכנסת ולשיח הציבורי?
שרי רוט: תראה, קודם כל בוא נפריד בין הדרת נשים אמיתית, כלומר גבר, חרדי או שלא, פוגע בנשים – זה לא בסדר, נקודה.
ואחרי שאמרנו את זה, לא פייר שנשים הולכות, במסגרת קמפיין כזה או אחר, או מבדק כזה או אחר, ומעוררות פרובוקציה. נכון שזכותן, זכותו של כל עיתונאי לעשות בכל רגע נתון כל מבדק. זכותי לעלות כרגע לאוטובוס בלב תל אביב ולבדוק מה קורה כשאשה חרדית עולה לאוטובוס. בסדר, אנחנו העיתונאים עושים את זה חדשות לבקרים.
אבל לא פייר, כשלא היה כלום, וסתם ככה ביקשו ממך להחליף מקום, כי בא לי לשבת עם החברה שלי, כי יותר כיף לי ויותר סבבה לי, ורק אם את רוצה, ואם לא אז לא – ולעשות על זה פרשיה תקשורתית. זה לא פייר. כלומר, לעלות על גל זה שיש בודדים, ויש בכל חברה יוצאי דופן ויש פרובוקוטרים, ויש גם קיצונים, שלפעמים פוגעים בחיילות או בחיילים – זה לא פייר.
אני רוצה לומר לך, מתי, שבשבוע שעבר עמדתי בדואר בעיר מגורי מודיעין עילית. עיר חרדית למהדרין, כן? התור, כדרכו של הדואר, היה עמוס, כמעט שעה. עמד שם חייל, חבוש כיפה ועם מדים מלאים. איש! ואני עקבתי – לא רציתי לצלם כי זה חייל וגם במודיעין עילית ואני משתדלת לא להוציא סמארטפון, לא כי מישהו יגיד לי משהו, אלא כי זה לא דוגמה אישית טובה. אני צריכה את זה לצורך פרנסתי, אבל אני לא רוצה להוות דוגמה אישית לא טובה – אבל עקבתי. איש לא אמר כלום, והיו שם נשים חרדיות, גברים חרדים, מהסוג החרדי הזה וגם האחר. התור התנהל לאיטו, מילה לא נאמרה לעברו.
עכשיו, אם באחת הערים בארץ יבוא איזה חרדי, או מטורלל או קיצוני, או לא יודעת מה להגיד עליו, כולנו החרדים צריכים להתנצל. אני כבר רגילה, פנקסי העורכים במהדורות: שרי, תעלי לגנות. זה לא כל כך פייר. אם יש אחד, אני אמורה להתנצל עבורו? אני מתנצלת מראש על כל חרדי שעושה פרובוקציה, מדיר נשים, מעליב נשים, פוגע בחיילים, פוגע בחיילות, הנה אני מתנצלת מראש!
ישראל כהן: אני מסכים במקרה הזה עם שרי, כמובן. הסיפור שעיתונאית לוקחת חלק כשההוא בכלל העיד הבוקר וצריך לתת קרדיט לעיתונאי העצמאי דניאל עמרם, שחיכה לחרדי בשדה התעופה בניו יורק. הרי אם הוא לא היה עושה את זה, עד עכשיו לא היינו יודעים את האמת.
והצפייה בסרטון עוברת את השני מיליון לייקים. לחשוב ששני מליון אנשים מקבלים הודעה שברובה, ואולי אפילו בכולה, היא פייק, וזה נרטיב שגוי ובגלל זה מחר ישנאו חרדים או ישנאו את התורה… זה דבר בלתי נתפס. ההוא אומר שכל זמן שהוא היה עם הכובע, הוא היה עם קסקט, לאף אחד זה לא הפריע, אבל ברגע שהוא חשף את הכיפה היא הפכה את זה פתאום לנושא של דתיים וחילונים.
מתי: ולפי התיאור שלו בכלל לא מדובר על זה שהיא אשה, כלומר גם אם זה היה גבר הוא היה מבקש ממנו לזוז כי בסך הכל הוא רצה ששני חברים יישבו יחד.
ישראל כהן: אגיד לך יותר מזה.כל חרדי מצוי יודע לזהות את הניואנסים שבין חסיד גור לחסיד בעלזא, לליטאי, לחרדי מודרני. זה לא נראה החרדים שיבקשו מאשה לזוז.
מתי: ואגב, אני חייב לומר כמי שהיה על הקו לניו יורק עשרות פעמים וראיתי דברים כאלו, הם ממש לא נראים כמו אותו חרדי בתמונה, שהוא חרדי מודרני. יש את אלו שמבקשים בדרך כלל לעזוב, לא זכור לי שראיתי מקרה בו מבקשים מהאשה לעזוב. זה הם שמבקשים מהדיילת שתעביר אותם מקום – והם בדרך כלל לא עושים מהומות אם זה לא מתאפשר.
ישראל: נכון, נכון, וחבל שהסיפור הזה נתפס ככה. תראה, גם בסיפורים האחרונים על הדרת נשים, אז אני לא אומר, אם יש מקרה שבו חרדי נוהג בצורה לא נאותה ודאי שצריך לגנות אותו.
אבל למשל בסיפור של האוטובוס, הנהג בכלל לא דתי, הן בעצמן סיפרו שהדתיים שהיו באוטובוס אמרו ‘זה בכלל לא מפריע לנו’. אותם אלו שהתכסו בשמיכות שם בסוף האוטובוס. ומכניסים את זה למאבקי דת ומדינה, חרדים חילונים, כשזה בכלל לא הסיפור.
אבל כנראה בגלל שהבחירות המקומיות מתקרבות, או שהסיפור של הרפורמה המשפטית צובר תאוצה או מחפש לשנות את פניו למאבקי דת ומדינה.