מותו של לוחם: מה נשאר מאריאל שרון? • איתי גלבוע

הארוע: מותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון

תאריך: י’ בשבט

אריק שרון הלך השנה לעולמו. שרון היה אדם שהקים את הליכוד והגיע עד לראשות הממשלה. אחד המאפיינים המרכזיים של האיש הוא הדאגה שבכל עת וכל הזמן הוא ‘יהיה על הגלגל’, כלשונו. הוא דאג להופיע ולהציג את עצמו בתקשורת ובמדיה כביטחוניסט, ומעולם לא פספס שנייה אחת מלנצל את התקשורת לטובת האדרת שמו.

גם כאשר היה הדיווח שלילי, הוא דאג תמיד לככב ולהופיע כדי שלעולם, לרגע אחד, הוא לא ישכח מקרב הציבור. לא לחינם המשפט הכי חשוב שנקשר בשמו הוא: “לא רצו אותו כרמטכ”ל – קיבלו אותו כשר בטחון, לא רצו אותו כשר ביטחון – יקבלו אותו כראש הממשלה”.

האמירה הזו של העיתונאי אורי דן הגיעה לאחר שנקבע כי היה לו יד במחדלי מלחמת לבנון הראשונה, והוחלט כי לא יוכל עוד לשמש כשר בטחון. הוא הציג את עצמו לציבור הרחב כאיש ימין ואוהב ארץ ישראל, אך בהמשך ביצע מהלכים שאיש לא העז לעשות לפניו, ביניהם את פינוי גוש קטיף, בהליך ההתנתקות, אז גם הבטיח כי הביטחון יגיע לאזור ‘וטילים לא יפלו משם יותר’. באותן שנים הוא ‘אותרג’ על ידי אנשי השמאל, ואפילו כשנחשד בפלילים לקח על עצמו בנו את האשמה.

בערוב ימיו, בדרשת מוצ”ש, הכריז הגר”ע יוסף זצ”ל, כי האיש “יקבל באנה אחת בראש לא יקום”. שבועות ספורים לאחר מכן לקה באירוע מוחי. הוא הקים את מפלגת קדימה, ואז לקה באירוע נוסף ממנו נפל למשכב, במצב של קומה, עד ליומו האחרון.

השנה הוא הלך לעולמו.

עשרות בודדות ליוו אותו אחר מיטתו. כמת נשכח מן הלב הוא שכב צמח במחלקה בבית החולים ומאוחר יותר בביתו בחוות השקמים. אנשים כבר לא גדלו על סיפוריו, וקטעי וידאו או תמונות ממנו בפייסבוק או בוואטאפ חדלו מלהתפרסם.

הדור הצעיר כמעט ואינו מכיר את מעלליו, את כוחו, ואת מה שכן עשה לטובת המדינה.

התמונה עם התחבושת: מה היה שם?

כך חולפת לה תהילת עולם. אריאל שרון ידע לנצל היטב את התקשורת לטובתו. במלחמת יום כיפור דאג שהתמונות שיופיעו במדיה יהיו בעיקר אלו עם התחבושת על ראשו. רק מאוחר יותר התגלה כי לא היה לו שם, אלא שריטה קלה.

ניתן לקבוע כי אילו היה חי היום, היה מנצל שרון את המדיה החדשה, ואולי אפילו נבחר לנשיא. אבל זה לא קרה.

מסע הלוויתו של שרון היוה ניגוד קוטבי ללוויה של אדם מפורסם אחר – הגאון רבי עובדיה יוסף זצ”ל, שנפטר שלושה חודשים לפניו.

את הרב עובדיה ליוו מאות אלפים. את שרון, כאמור, עשרות בודדות. ההשוואה הבלתי נמנעת הייתה צורמת וכואבת לכלי התקשורת החילונים, שהתקשו להבין מדוע אחר מיטתו של רב וגדול בישראל צעדו הרבה יותר אנשים, מאשר מיטתו של המצביא הדגול.

 אריק שרון נפטר.  אך גם אחרי מותו סרבו אנשי הימין לסלוח לו, בטח לא מפוני ועקורי גוש קטיף. הם מזכירים כי גם לאחר הפינוי ולמרות הבטחותיו השליך אותם במקומות נידחים, ללא אפשרות הוגנת לשיקום אמיתי.