זר לו היה פותח את מקלט הטלוויזיה וצופה בערוץ הראשון הצרפתי בלילה של ה-20 לספטמבר, ודאי היה מופתע: במקום תכנית מגזין חדשותית או אפילו טלנובלה רבת-עלילות, עולה תמונה של בית כנסת הגדול בפאריס ומגיש התכנית מבשר לצופיו כי החזן הראשי של בית הכנסת, אהרן היין, יופיע בשידור ישיר, כשהוא מסלסל ומחזן בקולו הגבוה והצלול, בליווי מקהלתו, את הפיוטים המרגשים של הסליחות, הנאמרים לפני ראש השנה.
בין תרגיל קול נוסף לחזרה אחרונה עם המקהלה התפנה אהרן היין לראיון על המתרחש סביב בית הכנסת, הנוסח הייחודי, וההכנות לקראת התפילות.
האם זו השנה הראשונה למיזם הבלתי שגרתי הזה?
גם כאשר שימשתי כחזן בעיר מץ הצפונית, הופעתי בליל סליחות הראשון, אלא שאז היה זה בערוץ הטלוויזיה הממלכתי הבלגי. תפקיד זה היה מבוצע במשך שנים על ידי החזן הבלגי הנודע בנימין מולר. לפני מספר שנים הודיע מולר כי הוא פורש, ואני נקראתי למלא את מקומו”.
נדמה כי לא בכדי קיבל היין את ההצעה. בשנים האחרונות עולה שמו וכוכבו דרך. לאחר שהספיק לכהן כחזן ראשי בבית הכנסת הגדול של הערים מץ, שטוטגרט וטורונטו, פנתה אליו הנהלת בית הכנסת הגדול שבפאריס, בראשותו של הרב הראשי ליהודי צרפת, והציעה לו את משרת החזן הבכיר. מאז, כארבע שנים, הוא מכהן כחזן הראשי בצרפת.
בית הכנסת דה לה ויקטואר, הוא בית הכנסת הגדול ביותר בצרפת. על פי ויקיפדיה, הוא נחנך בשנת 1874 והוכר כמבנה היסטורי. בית הכנסת שוכן במרכז העיר, ברחוב Rue de la Victoire שברובע התשיעי, בסמיכות לתחנת המטרו Dame-de-Lorette.
המבנה המפואר והמרשים, שנבנה בסגנון ניו-רומנסקי, יכול להכיל 2,500 איש. תקרותיו בגובה 26 מטר, ואורכו 44 מטרים על 17 מטר רוחב, ובגודלו ובמבנהו הוא מזכיר יותר קתדרלה.
אדריכל בית הכנסת היה יהודי בשם אלפרד פיליבר שתכנן גם את בית הכנסת של ורסאיי. המבנה נפתח לפעילות ב-1875. את מרבית הוצאות הבנייה שילמה עיריית פאריס.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הצהירה המשטרה בפני קלגסי הגסטאפו שהמקום הוא רכוש עירייה, וכך הוא נותר שלם ברובו, למעט נזקים קלים, כתוצאה מההפצצות הגרמניות.
30 זה הישג
למרות החלל העצום, מאכלס בית הכנסת בשבתות רגילות 300-400 איש בלבד. על יום חול כלל אין מה לדבר. “אם יש 30 אנשים זהו הישג”, מספר החזן.
אבל בימים הנוראים, הסיפור אחר לגמרי. אל בית הכנסת מגיעים קרוב ל-3000 אנשים, כשביניהם אפשר למוצא אישים חשובים מהממשל הצרפתי, כמו ראש העיר ואפילו הנשיא – הבאים לכבד את החג הקדוש, בנוכחותם.
מסביב לנוסח התפילה עומדת מסורת עתיקה ובלתי מתפשרת.
והנה הנרטיב בקצרה: בצרפת היו כמה מקומות שלהם הייתה היסטוריה מוזיקלית ייחודית. ההשפעה של התפילה המזרחית של מרוקו, אלג’יר וטוניס, הייתה בעיקר על הקהלות בדרום מזרח צרפת – מרסי וניס.
מאידך, האשכנזים שהגיעו מאלזס לורן במזרח צרפת שמרו על הנוסח המקומי, הנקרא נוסח ‘מרנניא’.
במהלך הזמן נוצרה אבולוציה במנגינות ונוצר שילוב בין סגנונות המוזיקה השונים. במאה ה-19, כשנפוליאון ביקש להקים את הקונסטיטואר (ממשל יהודי, המרכז את כל ענייני הרבנות והכשרות, המקבילה לרבנות הראשית הישראלית – א”ה] החליטו ראשיו לייצב את הנוסח על פי הנוסח המקורי של אלזס לורן. כלומר, הנוסח האשכנזי.
עם השנים ועם המודרניזציה שפשתה באירופה בכלל ובצרפת בפרט והקמת קהילות מפוארות ששאבו השראה מהנצרות, נוצר חסר בנוסח חדש ‘כבד’ ומרשים, שיתאים לרוח המוזיקלית שנשבה מבתי האופרה (שהשפיעה גם על הכנסיות הנוצריות) אליהם נהרו שמנה וסלתה של החברה הגבוהה.
את החסר הזה מילאו שלשה חזנים דגולים, שהשפיעו רבות מסגנונם הייחודי על הנוסח המצוי כיום: לובי, נומברג, ודויד.
המוזיקאי המחונן והמוכר יוליוס פרנק לקח את שלושת הנוסחים, ובאינטגרציה מופלאה יצר את הנוסח המקובל היום בכל קהילות הקונסטיטואר בצרפת.
האם אפשר בקלות ללמוד את הנוסח המוכר כיום?
“לימוד הנוסח דורש לימוד ושינון רב. ראשי הקהילה הפריזאית מקפידים מאוד על כל סטייה קלה מן הנוסח המקורי ומהחזן נדרש דיוק מקסימלי”. לדעתו של היין, חזן שאינו מצוי בנבכי רזיה של המוזיקה הקונסטיטוארית, יתקשה מאוד לגשת לפני העמוד ולהסתנכרן עם המקהלה. “אולי אחרי 5 שנות עבודה ולימוד”.
אל החזן הראשי מצורפת מקהלת גברים המונה כ-20 אנשים – 70% ביניהם הם גויים.
הסיבה: הדרישה לרמה מוזיקלית גבוהה שאינה מצויה בשפע ברפרטואר היהודי המצומצם בצרפת. המוזיקאים הנכרים משתלבים היטב בתפילה, שכן הנוסח מתורגם כולו לשפת תווים והללו קוראים אותם כשפת אמם.
האם המקהלה המורכבת גם מגויים, המאפילה כמעט לגמרי על המתפללים, לא מייצרת תחושה של כנסיה?
“התשובה היא כן. גם בירושלים (בבית כנסת הגדול – א”ה) זה כך. אנשים אכן באים בשביל לשמוע וליהנות מן המוזיקה והנוסח. זה חלון הראווה של צרפת היהודית. צריך לזכור שזהו מוסד ממשלתי בו מבקרים גם הנשיא והממשלה הצרפתית, וכך זה עובד”.
מתי מתאמנים לקראת תפילות הימים הנוראים?
“לפני החגים, בעיקר ביום שישי. אני כחזן הראשי מתאמן אתם, אך צריך לומר כי איננו מרבים באימונים גם מן הבחינה הפיננסית, שכן כל ‘חזרה’ עולה סכום רב ואנו מנסים לצמצם ולהתגבש במספר מפגשים קצובים”.
מי מנהל את המקהלה?
“החזן הראשי מנהל את המקהלה וקובע את מדיניותה. יחד עם זאת, יש ללהקה מנצח בשם זומרק טורו. הוא אמנם לא יהודי, אבל הוא מוזיקאי מוכשר. למרות שאני ‘מנהל’ את המקהלה, אין לי מרחב פעולה רב, שכן כזכור מקפידים ראשי הקהילה מאוד על מסורת מדויקת, כך שמקום למנגינות חדשות כמעט ואיינו קיים, מלבד אי אלו בודדות.
איך מתכוננים לקראת התפילה מלבד השינונים של המנגינות?
“יש לי מורה לאופרה הנחשב לאחד מן הגדולים בתחומו בפאריס. עם מורה זה אני מתאמן פעמיים בשבוע.
מלבד זאת יש לי מורה נוסף להשתלמות בלימוד יצירות חדשות וקריאת תווים. בנוסף אני עושה תרגילי נשימה פיתוח קול. בכל שנות לימודי החזנות שלי הדגישו המורים שוב ושוב את הצורך לשמור על הקול ועל מיתריו”.
פורסם גם באתר ‘איגוד בתי הכנסת העולמי’