עובד הסנפלינג הדתי נרצח? אביו: “ערבים הם חיות טרף”

התעלומה נמשכת: שבוע חלף מאז נרצח נתנאל רואי ערמי הי”ד, במהלך עבודת סנפלינג שביצע באתר בניה בפתח תקווה – ועדיין המשטרה מסרבת למסור לבני משפחתו פרטים על התקדמות החקירה.

בני משפחתו, משוכנעים כי לא מדובר בתאונת עבודה, אלא בפיגוע רצחני, שביצע אחד הפועלים הערבים שעבד בבניין – שחתך בכוונה ובזדון את כבל הסנפלינג.

אביו של נתנאל אמר לערוץ 7: “היום זה התחיל אצלי ומחר זה אצל מישהו אחר, הם דורסים ילדים איפה שיש להם הזדמנות, אם זה בחניה, במעלית או במדרגות. הוא לוקח סכין ובורח. אני יודע מה זה ערבים הם חיות טרף. הוא מחכה לצ’אנס קטן, מחכה לך בפינה – מכניס לך סכין ובורח”.

הערב תתקיים הפגנה של פעילי ימין מול אתר הבנייה בפתח תקווה. ד”ר מיכאל בן ארי, ממארגני ההפגנה, אמר: “מחבל ערל לב חתך לו את הרתמים בזמן שהיה תלוי בין שמים לארץ וריסק אותו אל מותו. למשטרת ישראל מדיניות להסתיר פשיעה לאומנית רצחנית”.

כזכור, ביום שלישי שעבר, נהרג ערמי, כשצנח אל מותו מגובה של 11 קומות.

מהפרטים המעטים הידועים עד כה עולה, כי ערמי עבד באתר הבניה יחד עם פועל יהודי נוסף בשם לירון עובדיה. תפקידם היה לסגור את מכסי האוורור של חדרי הביטחון הפרוסים בבניין, עבודה שהתבצעה באמצעות סנפלינג.

לקראת השעה חמש אחר הצהריים, היו השנים לקראת סיום העבודה, ולערמי נותר לסיים את סגירת פתח האוורור בקומה ה-11. והוא ביקש מעובדיה, שילך כבר לרכב בכדי להתארגן ליציאה הביתה. בשלב הזה, ערמי מרחף מעל הקומה ה-11. עובדיה הלך לרכב, ומשראה כי ערמי מתמהמה, חזר לאתר וראה כי הוא מוטל על הקרקע.

הוא כמובן מיהר להזמין את כוחות ההצלה, שנאלצו לקבוע את מותו במקום.

לפי דיווח בערוץ 7, אחד הפועלים סיפר לחוקרי המשטרה: “הייתי גם אני בסנפלינג בצד השני של האתר כשלפתע שמעתי צווחת אימים. ירדתי למטה ורצתי לצד השני אז נדהמתי לגלות כי הבוס שלי נחת על הקרקע. ראיתי שהכבל כרוך מסביב לבטנו ולכן לא יכול להיות שהוא השתחרר מהכבל. התחלתי לבחון את הכבל עד לקצהו אז גיליתי שהוא נחתך במכוון. זה היה ברור”.

במשטרה כאמור לא מעדכנים את בני המשפחה בהתפתחויות, ורק אומרים: “כל הכיוונים נבדקים”.

ערמי, בן 26, דתי תושב אחיעזר, היה נשוי למוריה. לזוג שני ילדים, ואחד נוסף בדרך.

 “נתנאל היה מומחה בסנפלינג”, סיפרה אתמול אלמנתו ל’ידיעות אחרונות’, “ידע שיש ילדים שמחכים בבית – ולכן הבטיחות הייתה אצלו לפני הכול. לבעלי לא היו סכסוכים, ואני מרגישה בעצמות שהגורל שלו היה בכך שהוא היה שם בבניין”.

גם מוריה משוכנעת כי בעלה נרצח בזדון: “בעלי היה אדם דתי, אבל לעבודה הלך תמיד בלי כיפה על הראש כי חשש מהפועלים הפלסטינים המועסקים באתרי הבנייה”.

האלמנה הצעירה מודאגת גם מהיום שאחרי: “חתכו לנו את הפרנסה ואת החיים ברגע, ואני לא יודעת כעת מה יהיה עם החובות. במקום להתאבל על בעלי הראש נמצא בדאגות איך נשרוד כלכלית, איך נכסה את החובות, איך נתקיים”.