פס”ד מהפכני בבית דין הרבני הגדול • משפטנים: “מיטיב מאד עם נשים”

בית הדין הרבני הגדול בירושלים, שדן בערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי ברחובות, קבע בפסיקה תקדימית, כי אישה תקבל מחצית משווי העסק של הבעל, למרות שהוא בעל עסק חופשי לשמאות רכב, ושכל שוויו נובע מהמוניטין העסקי שלו.

אריק דביר מנסה לרקוד על שתי החתונות. האם הצליח לו? • צפו

בכך ביטל בית הדין הרבני הגדול החלטה קודמת של בית הדין הרבני האזורי ברחובות.

בפסק הדין של בית הדין האזורי ברחובות צוין, כי בתקופת נישואיהם, הקים הבעל עסק לשמאות רכב שבו גם הועסקה אשתו. כאשר פנה הבעל להתגרש, מינה בית הדין הרבני האזורי ברחובות אקטואר מטעמו, שקבע כי שווי העסק מוערך בכ-1.2 מיליון שקלים, סכום שיש לחלקו בין הבעל לאישה, שווה בשווה.

אך חרף קביעה זו, וללא כל נימוק, החליט בית הדין האזורי ברחובות שלא להתחשב בחוות דעתו המקצועית של האקטואר שאותו מינה – וקבע כי לעסק אין ערך בר חלוקה.

הדיינים קבעו, כי “לא ניתן למכור את העסק” משום שכל העסק מבוסס על מוניטין אישי של האיש. ובהעדר האיש – אין עסק.

בערעור, שאותו הגישה האישה באמצעות עו”ד אבי גפן, נטען כי ביה”ד האזורי שגה בהחלטתו, פסק בניגוד לחוות דעת מומחה מטעמו, ובכל מקרה, ניתן גם ניתן להבחין בין מוניטין אישי למוניטין עסקי – גם כשעסקינן בבעלי מקצועות חופשיים.

לטענת עו”ד גפן, דייני ביה”ד הרבני האזורי, לא טרחו לבקש מהאקטואר כל הבהרה, לא הפנו אליו שאלות וגם לא נימקו את החלטתם מדוע חוות דעתו לא מקובלת עליהם.

בימים אלה פסק הרכב של שלושה דיינים מבית הדין הרבני הגדול, כי דין הערעור להתקבל, וקבע, ברוב קולות, כי למרות שהעסק של הבעל מבוסס בין היתר על עבודת בעל העסק בו, אין הדבר סותר את האפשרות למכור את העסק בשווי מסוים, כפי שהעריך האקטואר.

בית הדין הרבני הגדול ביקר בפסיקתו את החלטת בית הדין האזורי, על כך שהחלטתו התקבלה בניגוד לחוות הדעת של אקטואר אותו מינה, ללא כל הסבר או נימוק.

“האקטואר הוא המומחה בעניין מקצועי זה ולדיינים על אף חכמתם וידיעותיהם בין בתורה ובין במילי דעלמא אין להם ידיעה מקצועית בנושא זה ובית הדין לא יכול שלא לקבל את חוות הדעת המקצועית, מבלי לנמק”, נאמר בהחלטת בית הדין הרבני הגדול.

פסק הדין של ביה”ד הרבני הגדול קובע אבחנה ברורה בין מוניטין אישי לבין מוניטין עסקי. על פי קביעת הדיינים, בהערכת העסק, יש להפחית את המוניטין האישי משווי העסק. ניתן למדוד את המוניטין האישי על פי המשכורת אותה מושך בעל העסק. משכורת זו אין להכניס לאיזון הנכסים בין בני הזוג – משום שהיא כולה המוניטין האישי של הבעל שלא ניתן לחלוקה.

על פי פסיקת ביה”ד הגדול, את הרווחים שנותרים בעסק לאחר הפחתת המשכורת לאיש, ניתן לאזן בשיטות של הערכת עסקים כאשר המרכזית שבהן נעזרת בהיוון תזרים המזומנים, בעסקים שאין להם מלאי, או רכוש קבוע, מלבד לקוחות, קשרים, ומוניטין עסקי.

בית הדין הגדול גם קובע בפסיקתו, כי קיימות דרכים למכירת עסק חופשי, והדבר רק מוכיח כי קיים לו שווי שניתן לחלקו.

בפסק הדין מונים הדיינים מספר טכניקות למכירה שכזו, בין אם על ידי הכנסת שותף עסקי לעסק וקבלת רווח ממכירה לשותף, בין אם קניית חלקה של האישה, למרות שהעסק רשום רק על שם האיש, ובין אם על ידי מכירת כל העסק לבעל מקצוע חופשי חדש, ותקופת חפיפה.

בית הדין הרבני הגדול קובע עוד בפסיקתו, כי הטענה של בעל המקצוע החופשי כי “לא ניתן למכור את העסק” לא תתקבל על ידי בית הדין, מאחר ויש מגוון דרכים להפיק רווחים ממכירת עסק שכזה, ולאו דווקא ממכירה של כולו ויציאה מהמשחק.

לפי שני דייני הרוב, הרב שלמה שפירא, שכתב את פסק הדין והרב אליעזר איגרא, שהצטרף אליו, יש לקבל את חוות הדעת של המומחה שלעסק יש שווי עצמי וכל אחד מבני הזוג המתגרשים זכאי לקבל מחצית משווי העסק. לפי פסק הדין, אם הבעל ימכור את עסק השמאות, השמאי שירכוש ממנו את העסק ייכנס בנעליו וימשיך להפעילו.

בסכסוך עצמו קבעו דייני בית הדין הרבני הגדול, כי מאחר והאישה זכאית למחצית שווי העסק הבעל יעביר לה 450,623 אלף שקלים כסכום נטו. לדברי עו”ד גפן סכום זה מייחס לעסקו של הבעל שווי של 901,246 שקלים נטו, לאחר שהופחת ממנו מס רווחי הון.

לדברי עו”ד גפן, את מס רווחי ההון המלא ישלם האיש רק אם ימכור בעתיד את העסק.

דייני הרוב הדגישו בהחלטתם, כי בית הדין הרבני האזורי אומנם לא חייב לקבל חוות דעת ממומחה שאותו החליט למנות, אך הוא חייב לדחות חוות דעת שכזו בנימוקים משכנעים.

הרב ציון לוז-אילוז, שהיה בעל דעת המיעוט, טען שיש לדחות את ערעור האישה משום שעסק השמאות איננו בר איזון, וכי הוא תלוי לחלוטין במוניטין האישי של הבעל.

לדברי עו”ד גפן, “מדובר בהחלטה תקדימית וחשובה, פורצת דרך שעושה צדק היסטורי עם נשים, ומצטיינת בחדשנות רבה וניתוח מעמיק שלא ראינו כדוגמתו שנים”. הוא מוסיף כי גדלותו של פסק הדין הוא בכך שהוא חל גם על עוסקים מורשים ולא רק על חברות.

לדברי עו”ד גפן, חדשנות נוספת של פסק הדין נוגעת לכללים הברורים שנקבעו בו להבחנה בין מוניטין אישי למוניטין עסקי, וכן כללים להערכת עסקיהם של בעלי מקצועות חופשיים. כללים אלה עתידים לסייע לבתי הדין והמשפט לקבוע שווי כלכלי של עסקים חופשיים, ויאפשרו לאישה ליהנות ממחצית משוויים.

להערכת עו”ד גפן פסק הדין יזכה לציטוטים רבים בערכאות השונות, לא רק בבתי הדין הרבניים, אלא גם בפסקי דין של בתי המשפט למשפחה, ויילמד באוניברסיטאות ובמכללות. לדבריו, מעתה והלאה, תוכלנה הנשים לדרוש את חלקן בעסקים הרשומים על שם הבעלים, וכמובן גם להיפך.