גלגול? סיפור על כלב מעפולה שמגיע לתפילות, קידוש והבדלה
סיפור מרתק שנחשף לראשונה בקו ‘שיח יצחק’, מתורתו של הגר”י זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק וחבר ‘המועצת’ של ‘דגל’: בהקלטה נשמע נכדו, הרב חיים מלין, מספר לו על הכלב המשונה ועל תחושות התושבים שמא מדובר בגלגול.
הגר”י זילברשטיין התפעל מאד מהסיפור והורה לפרסמו בכל העולם.
הסיפור עורר הדים רבים, וכעת בקובץ ‘ווי העמודים וחשוקיהם’, היוצא לאור על ידי כולל ‘בית דוד’, ובקובץ ‘קול ברמה’ היוצא לאור על ידי הרב משה מיכאל צורן מרמת אלחנן, מובא הסיפור המלא, כולל העדות המקורית והנאמנת מבעל המעשה, יחד עם תיעוד מהכלב המדובר.
בעל המעשה, הגאון רבי אהרן גרנדש, תלמיד מובהק של הגר”ח קניבסקי זצ”ל, אשר הגיע בתקופה האחרונה לגור בעפולה עילית, הוא זה אשר נתקל בתופעה המדהימה, אותה הוא מפרט בפרוטרוט במכתב ששלח אל הגר”י זילברשטיין:
“לפני כמעט חודש כבר, הגענו לגור פה ברחוב יערה בעפולה (שברוך ה’ הולכת ומתמלאת במשפחות בני תורה)., והנה כשהגענו לפה, שכנה אחת שעדיין אינה שומרת תורה ומצוות, אך היא כן מדליקה נרות שבת, סיפרה לאשתי שיש לה כלב עם “נשמה”…
“וכך היא סיפרה: יש לי שכן שהולך בשבת לבית הכנסת, ובאופן קבוע, לאחר הדלקת נרות שבת, הכלב שלי הולך לשכן שהולך לבית הכנסת, ודופק לו על הדלת עם הרגליים, וכשהשכן הולך לבית הכנסת, הכלב הזה הולך איתו לבית הכנסת, ומחכה לו על יד הכניסה להיכל בית הכנסת (בית הכנסת ‘היכל השבעה’, עפולה עילית), עד גמר התפילה.
“לאחר התפילה הוא חוזר איתו לבית, אבל הכלב לא חוזר לביתי, אלא הוא נכנס לבית של השכן, ושומע שם את הקידוש, ועד שהשכן לא גומר את הקידוש הוא לא זז ממנו, ורק לאחר הקידוש, הכלב חוזר לביתי. כך באופן קבוע בכל שבת ושבת תמידין כסדרן.
“אבל זה לא נגמר פה.., גם במוצאי שבת לאחר סעודה שלישית, אותו דבר, היהודי הזה הולך לבית הכנסת, והכלב הולך איתו, וחוזר איתו, ועד אחר הבדלה, הוא לא זז ממנו. מוסיפה השכנה בעלת הכלב לספר, שהיא ניסתה לקחת את הכלב שלה לפני ההבדלה של השכן, והכלב לא הסכים לבוא. אמר לה אותו שכן, זה לא יעזור לך כי עד שהכלב לא ישמע ההבדלה הוא לא יזוז מכאן, וכך זה בכל שבוע שרק לאחר שהכלב שומע ההבדלה, הוא חוזר לביתי”.
ממשיך הרב גרנדש ומספר: “היו ששמעו מזה ולא האמינו עד שראו זאת בעיניהם. אשתי והילדים אמרו לי שהם שמו לב, כשאני נמצא בחוץ הכלב רץ אלי כל פעם, וזה נכון, אם כי לא שמתי לב שזה כל פעם ממש, אבל זה נכון, הוא מגיע אבל אינו עושה כלום, רק נראה שרוצה משהו ותו לא.
“יש לציין שמידי שבת כשאני הולך לבית הכנסת, אני עובר דרך בית הכנסת ההוא, ואני רואה את הכלב עומד בפתח בית הכנסת ומביט אנה ואנה על כל הסובב אותו, פשוט מחכה עד גמר התפילה וכו’, והוא פלא. וגם אחרי שסיפרתי לכמה אנשים את הסיפור הם לא האמינו לי מספיק, עד שהלכו וראו את המראה הזה.
“השכנה בעלת הכלב, אף שהיא רחוקה מאד מאד רח”ל וכנ”ל, גם מבינה שזה משהו לא רגיל, והיא קוראת לזה שיש לו נפש יהודי… או ‘נשמה’, אבל כל אחד שרואה את הדבר מבין וחושב שככל הנראה יש פה נשמה מגולגלת בכלב, וידוע שזה ייסורים נוראים ממש.
“עוד דבר מעניין ברצוני לספר, שבאחד הימים דיברתי עם מנהל התלמוד תורה ברחוב, ולפתע הגיע לקראתי הכלב, וסיפרתי למנהל את הסיפור, ואיך שסיפרתי לו את זה, הכלב נעמד והסתכל איך שהנני מספר לו, ולא אכתוב מדמיון אלא כך היה נראה שהכלב התבייש כשסיפרתי זאת.
“ברצוני להוסיף, הנני משתדל מאד שלא לראות פני חיות שאינם טהורים, ולכן גם פה איני מביט בפניו של הכלב, אבל אמרו לי בבית שהפנים של הכלב הם פנים עצובות, ואף שאיני מסתכל בפנים, גם שמתי לב לכך, ועוד שמו לב לזה, וגם הוא אף פעם אינו נובח, שונה מכל שאר הכלבים, ונראה במראהו כלב מסכן כזה, ה’ ירחם.
“במוצאי שבת פרשת עקב, הלכנו לשכן שהכלב הולך איתו, ודיברנו איתו על הכלב, וסיפר: הכלב היה בתחילה שלי, קיבלתי אותו לפני תשע שנים מאיזה קיבוץ, וכבר כשקיבלתי אותו מהקיבוץ הוא היה כך, שכל שבת הוא הלך איתי מעצמו לבית הכנסת לכל התפילות ממש (כולל מעריב בליל שבת, שחרית בבוקר ומוסף, מנחה של שבת, ומעריב של מוצאי שבת), ורצה לשמוע הבדלה וקידוש.
“לפני כמה שנים בעקבות מעשה שהיה נתתי את הכלב במתנה לשכנה, ומאז בכל שבת אחרי מעריב של ליל שבת הוא בא לשמוע קידוש ואוכל קצת וחוזר לבעליו, וכן במוצאי שבת מחכה להבדלה, ואחרי זה אנו מביאים לו שיריים ממה שאכלו בשבת בשר ודגים, ויש דבר פלא שהוא אוכל דגים, ומחכה איזה דקה, ורק אחר כך אוכל את הבשר, ואנחנו גם מרגישים שיש פה איזה נשמה מגולגלת, ונראה לנו שסופו של הכלב קרוב… סיים השכן.
“למעשה, כיון שנראה שיש פה נשמה מיוסרת, שאלתי היא מה לעשות, כי נראה שהוא מחכה למישהו שיעשה לו תיקון, וברצוני לשאול כיצד עושים תיקון לנשמה מיוסרת זו”.
בהקלטה ניתן לשמוע את הגר”י זילברשטיין מתרגש ומתפעל מאד מהסיפור אותו העביר לו נכדו, ואומר: “ליבי אומר לי שצריכים לפרסם את הסיפור, התיקון שלו הוא לספר את הסיפור, זה סיפור נורא ממש, אני מציע להביא אנשים שיראו את זה ויפרסמו את זה, זה התיקון שלו”.
“והחיזוק שיצא מזה שיש אלוקים בעולם, ואם הכלב מפחד וקשור לשבת, כמה אנחנו צריכים לשמור… ‘לפרסם בכל העולם, אבל שיהיו עדים נאמנים שיחתמו את שמותיהם שראו את הדבר הזה בעיניהם’. אם אתה רוצה לרחם עליו לפרסם את הסיפור, זה גיוולדי’ג ממש… חייבים לפרסם את הסיפור הזה עם הכלב, הייתי אומר שיחתמו עשרה אנשים שראו את זה, ויפרסמו את זה ביתד נאמן”, עד כאן תמלול מתוך ההקלטה.
כעת, הופיע ויצא לאור קובץ ‘ווי העמודים וחשוקיהם’ של חודש מנחם אב תשפ”ג, שם מרחיב הגר”י זילברשטיין, בתשובה ארוכה וברורה בנושא.
בתחילת הדברים ציין את המדרש – המובא בתוספות ישנים ביומא דף ט. – על אותו יהודי שהיה לו פרה שחרש איתה כל השבוע, אבל בשבת לא חרש עימה, וכשמכר אותה לגוי לא רצתה לעבוד בשבת, עד שבא אותו יהודי ולחש לה באוזניה: ‘אוי פרה פרה, כשהיית בידי הייתי שומר את השבת, ועכשיו גרמו לי עוונותי ומכרתי אותך לזה האיש, בבקשה ממך, עשי רצון אדוניך’, וכשסיים את דבריו עמדה הפרה והחלה לעבוד גם בשבת.
הפוסק משווה בין הדברים ואומר, כי מצינו שאותו גוי שקנה את הפרה התגייר בסופו של דבר, וקראו לו ‘רבי יוחנן בן תורתא’ [פרה בארמית – תורתא], כי אמר קל וחומר, אם הבהמה הזו שאין לה דעת ותבונה הכירה את בוראה, אני שנבראתי בדמותו ובצלמו של הקב”ה על אחת כמה וכמה.
ולכן מוטל עלינו לפרסם את הדברים למען יתחזקו כל עם ישראל, שאם כלב שאין לו דעת ותבונה יש לו קשר וחיבור לשבת, ומגיע לכל התפילות בשבת, ושומע קידוש והבדלה, על אחת כמה וכמה שאנחנו חייבים להתחזק בכבוד ושמירת השבת.
הגר”י זילברשטיין הביא כי מצינו שהרמ”ע מפאנו כותב בספרו ‘גלגולי נשמות’ (אות ו) ש’ושתי המלכה’ היא זו שהתגלגלה באותה פרה, כי היא הרי העבידה את בנות ישראל בשבת, וזה היה התיקון שלה שלא תעשה מלאכה בשבת. וכמו כן כותב הרמ”ע מפאנו שם שחמורו של רבי פנחס בן יאיר המוזכר במסכת חולין (דף ז.) שלא רצה לאכול מאכל שאינו מעושר, היה מגולגל בו ישמעאל בן אברהם, וכך מובא גם בשם האר”י הקדוש.
הגר”י זילברשטיין בדבריו שואל: איך נתקנו נשמות אלו על ידי שהתגלגלו בפרה ובחמור, שהפרה שמרה שבת, והחמור אכל מעושר, והרי בהמות אינם חייבים במצוות, ומה בכך שקיימו מצוות? ומבאר הרב, שעל ידי שנתפרסם שמו יתברך על ידי בהמות אלו, שפרה שמרה שבת, ועל ידי זה התעוררו אחרים לשמור גם כן שבת, וכן חמורו של רבי פנחס בן יאיר שאכל רק מעושר ובני אדם התעוררו בעקבות כך לאכול רק מעושר – זה התיקון של אותם נשמות שבגללם בני אדם מתעוררים לקיים את התורה ומצוותיה.
הפוסק הרחיב את דבריו, וכתב שבספר הליקוטים להאר”י הקדוש מובא בפרשת קורח, שדתן ואבירם התגלגלו בשני הפרים שהקריב אליהו הנביא מול נביאי הבעל, ומבואר גם בלשונות המדרש רבה שהתיקון שלהם היה שעל ידם נתפרסם שמו של הקב”ה, ועם ישראל התעוררו לשמור על מצוות השם יתברך.
הגר”י זילברשטיין הביא שמצאנו למרן הבן איש חי זצ”ל בספרו ‘בן יהוידע’ (ברכות לג.) שביאר את הגמרא המספרת על רבי חנינא בן דוסא שלקח את הערוד שהרג והראה אותו בבית המדרש, ומבאר כי הסיבה שעשה כך היא משום שבוודאי היה באותו ערוד איזה נפש אדם מגולגלת וכעת נתקנה הנשמה, כי על ידי שנעשה בערוד קידוש השם, ונעשה תוכחות מוסר לבני אדם, וגרם לבני אדם לחזור בתשובה, זה עצמו היה התיקון של אותה נשמה מגולגלת.
עוד הרחיב שם שמצינו בעלי חיים מסוימים שיש להם קשר ושייכות עם השבת, וכמו דגים מסויימים שבשבת יוצאים מהמים ושובתים ממלאכה, וגם דגים אלה על ידי פרסום הדברים מתקדש שם שמים, ויש להם עילוי על ידי שמתרבה כבוד ה’ בעולם.
בסיום דבריו כותב הגר”י: “גם אם יש בזה משהו, ויש בו נשמה מגולגלת, נראה שעיקר התיקון שלו הוא בפרסום המעשה, שעל ידי שיהיו עשרה אנשים שיראו את כל המעשה, ויעידו על כך, ויפרסמו את הסיפור, על ידי זה יתקדש שם שמים, שיראו שיש דין ויש דיין, וגם כלבים מבינים מגודל השבת, וכבוד שמים שיתרבה מכך יהיה תיקון לכלב, אם יש בו נשמה מגולגלת”.
•
תם ולא נשלם, הסיפור עדיין באמצעו, וממשיך להסעיר את הציבור החרדי, אשר מנסה להבין האם אכן מדובר בכלב שמגולגלת בו נשמה יהודית הצריכה תיקון, וכמו שהיו בדורות קודמים סיפורים נדירים שכאלו – או לא.
המתבונן בתשובתו של הגר”י זילברשטיין יבחין כי לא הכריע באופן ברור, ורק אמר שצריך לפרסם את הסיפור בכל העולם, ואם מדובר בגלגול – הרי זה עצמו יביא את תיקונו על ידי שיתחזקו באמונה בה’ ובשמירת השבת.
יצוין, כי משפחות שחיפשו ‘אטרקציה’ בימי ‘בין הזמנים’, נסעו לעפולה עילית, שם חיפשו ברחוב יערה את הכלב, כדי לראותו מקרוב, ולראות בעצמם את הפלא והתופעה המוזרה.
לפי דברי תושבים בעפולה, הם קיבלו טלפונים ממשפחות המעוניינות לשכור או להחליף דירה בעפולה לשבת, ובכך לעקוב אחר הכלב בלכתו לבית הכנסת לכל התפילות, לקידוש ולהבדלה.
כך או כך, מדובר במקרה נדיר ויוצא דופן, הגורם לרבים לעסוק בגלגולי נשמות בעולם בכלל, ובבעלי חיים בפרט.
תגובות
אין תגובות