ברקע, נשיא המדינה יצחק הרצוג משוחח עם מפגינים מהשמאל. “יש חלק מכם שלא נתן למשא ומתן סיכוי, וחבל”.
המפגינים שואלים אותו: “אנחנו אשמים?” – והנשיא משיב להם: “התוצאה מדברת בעד עצמה. מותר לשמוע, היה לחץ של גורמים כאלה ואחרים, בסוף אני מתעקש על כך שכולם צריכים לבוא לבית הנשיא, לנהל הידברות”.
ברוך קרא, מגיש ‘אזור בחירה’ משיב לו במונולוג פתיחה: “כבוד נשיא המדינה, מה נסגר? רגע רגע, שניה לפני הביקורת רק נגיד, סחטיין שענית, ששוחחת, שניהלת דיאלוג עם הקהל שביקר אותך, לא ברחת, זה לא מובן מאליו בטח לא בימים אלו… ואחרי שאמרנו את זה, מה נסגר? זה מה שיש לך להגיד למפגינים? למפגינים הנשיא, לא לפוליטיקאים! לאנשים שעוזבים את העבודה שלהם, את החיים שלהם, ויוצאים להגן על הדמוקרטיה בגופם. מי כמוך יודע שבלעדיהם, בלי הקול שהשמיעו, היום בישראל הייתה ועדה קואליציונית לבחירת שופטים, פסיקות בג”צ היו מבוטלות על ידי פסקת ההתגברות, היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה היו יועצים פוליטיים, ושר הבטחון גלנט? היה היום בבית.
“בלעדיהם הנשיא כל זה היה קורה. אם הם לא היו יוצאים לרחובות אתה בכלל לא היית באירוע, לא מזמן את הצדדים לדיון בלשכתך, וישראל כבר מזמן היתה על ציר בודפסט-וורשה. אז כבוד הנשיא, יפה ששוחחת, יפה שענית, אבל את הביקורת שלך תשמור לפוליטיקאים. מכל המפלגות. ולא לאלה, שהפקיעו את חייהם הפרטיים כדי להגן על הדמוקרטיה”.
ספי עובדיה: הנשיא בתחושה שהוא חטף הרבה, גם מצד ימין ואני יכול להביא אינספור ראיות לזה, מאז המתווה שהוא פרסם, אזכיר לך, ‘מתווה העם’ וכו’. שבימין, כלומר בצד התומך במהפכה המשפטית, האשים אותו שהוא לקח את הצד השני. ואני מסכים איתך, אגב, שאין פה אירוע שאתה צריך לעמוד בו באמצע, אני חושב. יש פה אמירה ערכית: אם יש פה מהלכים שפוגעים בדמוקרטיה אזי צריך לצאת נגדם ולא לגמגם. מצד שני יש פה תפיסה פרקטית של הרצוג, שאתה יכול להעריך ויכול לא להעריך, הוא אומר: לי יש היום תפקיד, אולי תפקיד היסטורי בתקופה הזו, ונכון שאני אחטוף גם מהצד שאני מזדהה איתו ערכית יותר, אבל אני חייב לשמור על איזו שהיא יכולת לנהל את האירוע הזה כדי, אולי, מתי שהוא, להביא לפתרון המצב.
אביעד גליקמן: הוא חושב… די, הגיע הזמן, אנחנו כבר לא במקום בו היינו לפני כמה חודשים, אנחנו במקום שבו אתה שייך או לצד הדמוקרטי ליברלי או שאתה שייך לצד, איך נקרא לזה? הצד הדיקטטורי, אלו שרוצים לעשות את חוקי ההפיכה.
שרי רוט: אבל זה מה שאתה חושב! זה לא אומר שזה מה שהוא חושב! זה לא תוכנית כבקשתך…
גליקמן: רגע, שניה. זה גם מה שהוא חושב.
שרי: לא, אני לא בטוחה בכלל!
גליקמן: הניסיון להישאר ממלכתי, בעיני…ולהגיד דברים כאלו למפגינים? שוב, הוא לא אומר את זה ליאיר לפיד… אלא למפגינים שבאמת עוזבים הכל כדי להפגין… זה פשוט בושה וחרפה.
שרי: בקיצור, תחשוב מה שאנחנו חושבים, ותהיה מאמי לאומי…
עו”ד נדב העצני: סליחה שאני מפריע לשיח…
קרא: כל זה היה להקת חימום למה שאתה תגיד…
העצני: קודם כל התקשיתי להבין את סוף הטיעון שלך. זאת אומרת, שכל מי שמפגין, אסור לבקר אותו. פוליטיקאים אפשר לבקר אבל כל מי שמפגין ומפקיע מזמנו אז הוא צודק… ואולי הוא לא צודק? ואולי אפשר להתווכח איתו?
קרא: הוא רק אמר, ‘לא הסכמתם למתווה’. מה זה ‘לא הסכמתם’? זו מחאה! יש מפגינים! זה לא לפיד, לפיד זה משהו אחר…
העצני: לא, יש מפגינים שצודקים, ויש מפגינים שלא צודקים, והמפגינים האלו צודקים בחלק מהדברים, ולא צודקים בדברים אחרים.
קרא: אנחנו לא מתווכחים על זה…
העצני: הדמוקרטיה, והרפורמה בבסיסה, נועדה לתקן את הדמוקרטיה ובצדק, לא בדרך שבה התכוונו לוין ורוטמן,ויש מה לבקר ולהתווכח איתם ויש אלמנטים במחאה שצריך להגיד להם ‘חברים, לא זו הדרך’.
השופטת בדימוס שרה חביב: השיחה כרגע היא על הצעות החוק שעומדות על השולחן והן הצעות חוק שהן סמכותניות במקרה הטוב שלא לאמר דיקטטורה על מלא במקרה הרע.
שרי: הגיע הזמן להחליט האם אנחנו מקבלים את הנשיא כבאמת, מבוגר אחראי, ונקשיב למה שהוא אומר, או, שאם הוא עושה משהו שמאלי, אז הימין חובט בו…
העצני: לא, מותר לבקר, לזה אפילו נדב יסכים.
שרי: כן, אבל אני אומרת, או שאתם מחליטים שהוא עומד מלמעלה ואובייקטיבי לשקול, כי הוא נשיא, ובכל זאת ממלכתי, והוא גם נשיא טוב, אני חושבת שהוא מקובל על כל הצדדים, או, שאם הוא עושה מתווה לא טוב לימין, הימין חובט בו. אם הוא אומר מילה לא טובה לשמאל, השמאל חובט בו.
קרא: קודם כל אני בשונה מהאנשים שנניח קרובים לדעותי אני חושב שהנשיא עשה ממש טוב כאשר הוא הלך לשיחות האלו, כאשר הוא דוחף את השיחות האלו, אני מאד מאד בעד השיחות האלו, אני בעד שכל המפלגות יישבו בשיחות האלו, ועדיין להתווכח עם מפגינים נשמע לי קצת מוזר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הביע פה את דעתו.