אחרי ראיון עם כרמל שאמה הכהן, ראש העיר רמת גן, בו הביע צער על שהרכבת הקלה לא תיסע בשבת.
רביב דרוקר: שרי, תני לנו ככה עמדה נאורה בעניין נסיעת הרכבת בשבת, כך שנוכל לנשום כולנו, לראות חמצן…
שרי רוט: תן לי עמדה נאורה למה במגילת העצמאות הכניסו את המילה ‘יהודית’. מקימי המדינה הם אלו שהובילו לזה… אם אנחנו מדברים על מדינה יהודית, במה היא יהודית? בז’בוטינסקי עוברים אוטובוסים בשבת, זה נכון, אבל הם לא פועלים כל השבת, הם מתחילים בשש בערב, יש כל מיני כללים.
דרוקר: אפילו נפעיל אותה בשש בערב.
שרי: המדינה כמדינה, שעושה מיזם ומפעילה אותו בשבת, יש בזה ‘אצבע בעין’ לא לחרדים ולא לאדם הפרטי – אלא ליהדות! ליהדות של המדינה!
דרוקר: טוב, אל תייצגי את כל היהדות, לך זה מפריע? אם את יושבת בבית ואת יודעת שהקרון הזה עובר, אגב שקט כנראה מאד מאד, בז’בוטינסקי…
מתן חודורוב: מתחת לאדמה!
דרוקר: לא, הוא מתחיל מעל, בז’בוטינסקי בני ברק, ויורד שם ברמת גן… זה מפריע לך? את, שרי רוט…
שרי: אני מתחילה לחשוב, אני שרי רוט, מאיפה להתחיל להגיד לך מה מפריע לי פה במדינה… כל כך הרבה דברים כואבים לי…
דרוקר: לא לא לא, רק הרכבת…
שרי: ואני בולעת כל יום ושותקת… גם מכספי המיסים שלי לוקחים על דברים שבאמת אני לא מזדהה איתם והם כואבים לי! גם הרכבת, וגם הצורה שבה ישראל שולחת זמרות לאורוויזיון, והמון המון דברים שבאמת כואבים לי. אבל אני מטבעי לא מתערבת לאחרים ולכן אני שותקת. אבל האם זה כואב לי? מאד כואב לי.