שנה של לוויות: בסופו של יום, לב אחד לנו • מיכאל נכטילר

ארוע: הלווית שלשת הנערים, נפתלי פרנקל, גיל-עד שער, ואייל יפרח הי”ד

תאריך: ג’ תמוז

“אני מעז לקרוא לכל חבורה וחבורה, מעגל ומעגל, הקטנים עם הגדולים – נזכור את הפתגם שאומר: ‘שני יהודים – שלוש דעות’, אבל לב אחד. יש לנו לב אחד. אם נחליט שלא נחזור לשגרה מורכני ראש, ננתב את השבר לתיקון. נאמר כל בוקר תקנת האר”י הקדוש – ‘הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'” (הרב דב זינגר – הלווית שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, תמוז תשע”ד)

אלמוני, חיים רגילים, במקום זר, ארץ מעט זרה. אף אחד מההולכים לא ידע פרט משמעותי אחד על חייו, על אופיו, על משפחתו. עשרות אלפים ששמעו ברדיו, שקיבלו בווטס-אפ, ברשת החברתית, ופשוט באו. היו שם מכל הסוגים והמינים, עמך ישראל המגוון והמפולג, הדעתן והמסוכסך, כולם באו ללוות את החייל הבודד שנפל ב’צוק איתן’, בדרכו האחרונה. הכרת הטוב, גמילות חסד, אהבת רעך, גם האלמוני, כמוך.

18 יום שכל הארץ סובבה סביבם. כל תג בחייהם כבר נחשף, תמונות, סיפורים, חוויות. המדינה הכירה את משפחתם, את מידותיהם, את אופיים. החיוכים, הלימודים, החברים, הרבנים, כל אלו הגיעו ונגעו בלבבותיהם של מליונים, בארץ ובחו”ל. תפילות של מאות אלפים ניסו לקרוע שערי שמים עבור מה שבאותם הרגעים היה כבר חתום בחותמת של דם.

גם בלוויתם השתתפו עשרות אלפים, אלו שהתאהבו בדמויות הצעירות החדשות שהכירו, אלו שהחיים שנגדעו, הלימוד שהופסק, העתיד המאיר שחשך, קרע את לבבם והוציא אותם משגרת חייהם אל דרכם האחרונה של הבחורים שנרצחו.

ושוב כאילו אין מחלוקת, כאילו אין כעס, כאילו אין קרע ההולך ומעמיק, כאילו לא עברנו זה מכבר חוקים, צעקות, הפגנות, שנאות, וים של כעס שוצף וגועש, כאילו כל זה באבחת חטיפה, באבחת לוויה נעלם, נדחק, הוכנס לפרופורציה הנכונה כאיזה גרגיר חסר חשיבות במלחמתו של עם ישראל על קיומו, בהיותו למרות הכל חטיבה אחת, לב אחד.

השנה שלי היתה שנה של לוויות ציבור.

החל בלווית גדול הדור שאיחדה את הכל, עבור דרך לוויתם של הבחורים שהספיקו הכל להכירם, וכלה באותם לוויות החיילים האלמונים שסחפו עשרות אלפים, שזעקו את ה”כמוך”.

בינות לאלו רבנו, הסתכסכנו, התקפנו והותקפנו, אך ברגעי האמת, ברגעים בהם הקב”ה העמיד אותנו, כאומה, מול חסד של אמת ומול רגעים של אמת ואמונה, נזכרנו.

ובפתחה של שנה ראוי שנזכור ללא תזכורות, ראוי שנפנים ללא מכות, ראוי שנלמד ולא בדרך הקשה, שלמרות כל המחלוקות בתוך ומחוץ למגזר, כולנו משפחה אחת, משפחה שברגעי אבל התאחדה בשנה שחלפה, משפחה שראוי לה שתתאחד גם ברגעי שמחה ושגרה.

ובתחילתה של שנה, כמו בתחילתו של יום, טוב שכולנו נאמר “הריני מקבל על עצמי, בשנה זו, מצוות עשה של ואהבת לרעך – כמוך”.