פסגות של אגו: הקבוצות שדאגו לעצמם על חשבון אחיהם • שמוליק קרסיק

ארוע השנה: הבחירות לעיריית ירושלים

תאריך: יח חשוון

כשאני מחפש את שיאה של האנוכיות השנה, הדבר הראשון המזדקר אל מול עיניי הן הבחירות לעיריית ירושלים.

קשה להבין איך שתי קבוצות קטנות ביכרו לדאוג לעצמן על גבה של היהדות החרדית בבירה; הם הביאו על העיר, במו ידיהם, את שלטונו של מי שאולי אי אפשר לקרוא לו אויב של הציבור החרדי, אך ידיד גדול ודאי שהוא לא.

מצביעי ‘עץ’ הם עם נבחר בפני עצמו. הם מקפידים לומר בכל בוקר מול המראה “בשבילי נברא העולם”, ובכל לילה לפני השינה הם מבררים מה פעלו למען עצמם במהלך היום.

הציבור החרדי, ובמידה רבה הדתי, הם אומה בפני עצמה המחויבת לדאוג לעצמה בתוך הטירוף המשתולל בחוץ. נוכחתי במלחמה שניהל ח”כ משה גפני מול נציגי הישיבות הגבוהות בוועדת שקד, כאשר טעו וקיבלו החלטה שיכולה הייתה למגר את עולם הישיבות הגבוהות, חובשי הכיפות הסרוגות. שאגותיו מילאו את החדר הגדול וקולו כמו רדף אחריך: “אתם מוחקים את עולם התורה שלכם, בדור הבא לא יהיו לכם רבנים, דיינים, מה אתם עושים?”

אני זוכר את עצמי עומד וחושב על המלחמות שינהל גפני עצמו בעוד מספר שנים, כאשר ינסה למנות רב ממקורביו ומולו יעמוד בחור צעיר שקיבל סמיכה ב’אשמת’ גפני עצמו.

היהדות החרדית, על שלל גווניה, אמורה להבין כי בקלפיות אין לה את הפריבילגיה להתפצל, גם אם מלמעלה משקיף מתחם שנלר, ומתחת לשולחן מועברת משכורת של סגן ראש עיר.

היהדות החרדית אמורה הייתה להבין כי “כוחנו באחדותנו” אינו פתגם שחוק, אלא מציאות חיים שאין לברוח ממנה.

צריך לומר את זה ברור: אם בכל מקום ידאג כל פלג מן הציבור החרדי לעצמו, אנו עתידים למצוא את עצמינו מפולגים, ומגרדים מלמטה את ספו של אחוז החסימה בבחירות הקרובות.

הירי בתוך הנגמ”ש שביצעו אנשי ‘עץ’ בחשוון, מסמל יותר מכול את המציאות בה קבוצה קטנה מחזיקה בכוח רב ועשויה לנצל אותו נגד הרוב.

עם זאת, דבר אחד צריך להיות ברור להם: אם יפסיקו החדרים להיות לשון מאזניים בירושלים, כמו במקומות אחרים, היכולת להרתיע, כמו גם הקרבה לצלחת -ת יעלם…

אז אנא, נסו מפעם לפעם שלא להפריע ליהדות החרדית לנצח, שכן פגיעה בה אינה ‘לירות לעצמך ברגל’, פגיעה בה היא ירייה ישירה בראש.