זה כל-כך מוקדם, שלכאורה מצחיק לסקר את הבחירות המקומיות, ועדיין אי-אפשר בלי.
הבחירות המוניציפליות, הרבה לפני שלב הסיכומים, ובעיקר שלב הספינים. כל הערים מונחות בתוך ה’בריכה’, ומשחק ה’אני אכפוף אותך פה, כדי שתתן לי שם, כדי שתכופף אותי הרחק משם’ בעיצומו.
1.
נתחיל עם העיר שמהווה את ‘מוקד ההכרעה’ – אלעד.
הקרבות סביב ההנהגה הרוחנית של ‘דגל התורה’ דחו את ההכרעה ב’עיר הישיבות’. יו”ר ש”ס אריה דרעי הכריז על יהודה בוטבול כראש העיר הבא מש”ס, כבר לפני למעלה משנה, כשההנהגה הרוחנית עוד חנתה ברחוב רשב”ם בבני ברק. מאז היא נדדה לרחוב ראב”ד, וכעת חונה בגבעת הישיבה של סלבודקה.
אלעד, מבחינת ש”ס, היא העיר ‘הכי חשובה’, ולכן בהנהגת התנועה מוכנים לשלם ‘תמורתה’ מחירים גבוהים (את ביתר עילית ובית שמש ל’דגל’). אלא שגם ההנהגה החדשה של ‘דגל’ רואה באלעד עיר יקרה לליבה (בחירה של ישראל פרוש לקדנציה שלישית) ולכן יש התנגשות בין שני הצדדים – מה שמונע הסכם כולל, עליו עמלים טובי המוחות מזה כמה שבועות.
הגאון רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון וחבר ‘המועצת’, שעלה לביתו של הגר”ד לנדו והציע לקיים את ההסכם שחתמה ‘דגל’ עם ש”ס – נענה בשלילה, והובהר לו כי התמיכה נתונה לראש העיר פרוש. לתשומת לב סביבת הגרמ”ה הירש, שנהגה לומר כי הגר”ד לנדו לא יתעסק בענייני השעה ויותיר לחברו להנהגת הישיבה לנהל את מהלכים הפוליטיים.
זה נכשל עם חידוש פניה של ‘ועדת הרבנים לענייני תקשורת’ והניסיון לסכל את המיזם הטלפוני של ‘ועד בני תורה’, וכפי שהדברים נראים כעת – זה יכשל גם באלעד.
2.
אשדוד.
זו הסאגה הכי עצובה. היה היה ראש עיר בשם יחיאל לסרי שעלה לגדולה בזכות תמיכת ש”ס, בראשות עמרם כנפו. ימים חלפו, כנפו ירד, ואל כס היו”רות באשדוד טיפס נאמנו של אריה דרעי, אבי אמסלם. אמסלם ולסרי לא ממש חיו בנעימים. זה, איכשהו, החליק להם בבחירות הקודמות, אבל כעת כלו כל הקיצין וש”ס גמרה אומר לתמוך ברק סרי – יועצו הקרוב של דרעי, ואיש תקשורת מוכשר בזכות עצמו. חרדי הוא לא, אז תמיכה מרבני ‘המועצת’ היה קצת קשה לגייס. בינתיים נרשמה תמיכה פומבית באמסלם, אבל התוכנית הכוללת תזיז אותו לקראת הבחירות, ותקדם את המועמדות של סרי.
אם היו החסידים נמנעים מלתמוך בלסרי ותומכים בברק סרי, היתה לש”ס בעיה עם אלעד. היא חשובה מדי מכדי לוותר עליה, אפילו תמורת העיר הדרומית, אבל אחרי שאגו”י מיהרה לחתום על תמיכה נחרצת בלסרי, אין שום עיכוב מלקדם במלוא הכוח מועמד משל עצמה.
האם יש לסרי סיכוי, בהיעדר תמיכת כל הגוש החרדי? את אותה שאלה אפשר לשאול גם לגבי לסרי, שגם לו אין את תמיכת כל הגוש החרדי. את הבחירות האחרונות הוא צלח בפער קטן מאד. אז איך יעבור אותן כעת, ללא ש”ס?
צפוי סיבוב שני, לקראתו ממש-ממש לא ברור מי ינצח. יתכן אפילו שכל הסאגה הזו תשחק לידיים של מועמד חילוני שלישי, אולי אפילו אחד שהחרדים לא ממש באים לו בטוב.
עצוב.
3.
בית שמש.
אם פתחתם שמפניה לכבוד הבשורה של ‘יתד נאמן’ על הצגת מועמדותו של שמואל גרינברג כמועמד ‘דגל’ לראשות העיר בית שמש – חכו עם זה.
עיינו על המתרחש באלעד כדי להבין שהיחסים בין ש”ס לדגל התורה/שלומי אמונים לא מרנינים במיוחד. כך שאין סיבה שש”ס תתנדב לתמוך במועמד של ‘דגל’, גם אם אגו”י כן תתמוך בו.
בסיבוב הקודם ניצחה עליזה בלוך, ראשת העיר המכהנת, רק משום שהחרדים לא רצו לקלפי כשהם מאוחדים. היו חרדים אמריקנים ש’הבריזו’ למשה אבוטבול, ויש הטוענים כי גם בשלומי אמונים נרשמה ‘הברזה’.
תמיכה רשמית של ש”ס בראשת העיר תשים קץ לסיכוייו של המועמד מ’דגל’, גם אם יזכה לתמיכה חילונית.
יתכן שדווקא עליזה בלוך יכולה כבר לפתוח שמפניה?
4.
ביתר עילית.
בימים בהם הגו שני הצדדים על דיל דגל-ש”ס, היה אמור מאיר רובינשטיין, ראש העיר המכהן, לחשוד לגורל של כסאו. איחוד של ‘דגל’ וש”ס אמור לגרוף קצת יותר ממחצית הקולות בעיר, וניצחון למועמד שיציבו (טרם הוחלט ב’דגל’ מה זהותו. האם יהיה זה דודי זלץ, סגן ראש העיר כיום?).
אבל במצב בו ש”ס כעוסה על ‘דגל’ בגלל אלעד, רובינשטיין יכול לחגוג על השמפניה…
5.
רכסים.
האם גורל ה’דיל’ ההיסטורי ביישוב שבצפון בסכנה? לפי הדיל, קדנציה אחת מכהן נציג ‘דגל’ כאשר העיר, וקדנציה הבאה נציג ש”ס. כעת דן כהן מסיים קדנציה, כך שאיצ’ו רייך מ’דגל’ אמור להתיישב על מקומו.
האמנם?
ובכן, אם ש”ס תהיה כעוסה בגלל אלעד, שום דבר אינו מובטח, במצב כוחות של כמחצית לכל אחת מהמפלגות. אגב, גם לא ברור האם שני המועמדים הללו הם השניים שימשיכו לייצג את המפלגות.
רבני היישוב הם שיכריעו. היו דיבורים לכאן ולכאן, אך כאמור, יש עדיין זמן רב.
6.
חיפה.
הכול ממתינים להכרעת ‘דגל’ באשר לזהות המועמד בו יתמכו לראשות העיר. בבחירות הקודמות הם שהובילו לבחירתה המאכזבת של עינת קאליש, שכיום אין לה סיכוי להיבחר בשנית. אם יתאחדו החרדים סביב מועמד כלשהו (יעקב בורובסקי? יונה יהב? מאחר ויו”ר ‘דגל’ בעיר, מיכי אלפר, לא הסתדר, לשון המעטה, עם יהב, והוא זה שהוביל להדחתו, תרשו לנחש שהתמיכה תהיה בבורובסקי) – הם שיכריעו את הבחירות.
הבעיה: חרדים ואחדות לא תמיד צועדים יחד, כך שיתכן שכל מפלגה חרדית תתמוך במועמד אחר.
במצב כזה, סביר שנגיע לסיבוב שני, ועדיין קשה להמר על זהות המנצח.
7.
בני ברק.
התרחיש לפיו ש”ס, עם מספר מנדטים קטן ואחוז תושבים ספרדים נמוך יחסית בעיר, תנצח את הבחירות היה אמור לשאוף לאפס. ועדיין, יש מצב, שבעיר תתרחש הפתעת ענק.
האכזבה של התושבים מהעסקנים המנהלים, תוך רשלנות זועקת, בכל התחומים, ובעיקר מול הטינופת ומכת העכברושים, תוביל אולי רבים מהם, ברגע האמת, להצביע בקלפי הצבעת מחאה. כך יכול אוריאל בוסו, ח”כ מטעם ש”ס, מי שמכהן כראש ועדת הבריאות של הכנסת, ומי שהוא ומשפחתו אוהבים את המגורים בפתח תקווה, למצוא עצמו אורז מטלטלין וילדים ופותח בהרפתקאה מוזרה של כהונה בראשות העיר החרדית-אשכנזית.
אם זה יקרה, תהיה זו נקמה מתוקה מדבש של ש”ס הן בחסידות גור, שמועמדה על פי הדיל בעיר, אמור לאייש את כס ראש העיר, והן ב’דגל התורה’, שעל פי המסורת שולטת במשותף בעיר.
ואז, גם לעכברים תהיה סיבה לדאוג.
8.
מודיעין עילית.
איכשהו מצליחה העיר הממוקמת בחצי הדרך בין בני ברק וירושלים, להישאר מתחת לרדאר ולסיקורים התקשורתיים. ראש העיר יעקב גוטרמן שולט בה ביד רמה מזה כשני עשורים, מבלי שאיש יערער על ההגמוניה.
כן תהיה יציאה נוספת לעיר או שלא, פקקים בכניסה או שכבישים יורחבו, מי שהגיע לגור בעיר הזו רצה, בראש ובראשונה, עיר שכולה תורה – ואת זה יש בה ובשפע. בית כנסת על כל גבעה ושביל, ישיבות למכביר.
תראו את יחידות הדיור הצצות בה כפטריות אחר הגשם ותבינו כמה ביקוש יש למגורים בעיר הזו – ולא בגלל שהיא מזכירה את סביון. רק בשביל הרוח.
לכן, גם הפעם, יעקב גוטרמן.