‘משפחה’ במתח: הרב עמאר רץ או לא רץ לרבנות ירושלים?

1.

זה היה שבוע ההזדמנות הגדולה של התקשורת החרדית.

אחרי שנתיים בהן תקפה את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקמת ממשלת ‘החרמת החרדים’ ועל התמיכה בחוק הגיוס, באה להם בטוב פרישתו של שר הפנים גדעון סער. את החבטות בנתניהו ביצעו העיתונאים, כך עושה רושם, בחדווה רבה.

ב’יתד נאמן’ הזכירו איפה פרץ הסכסוך: “היה זה בימי הבחירות לנשיאות המדינה, כאשר ראש הממשלה רצה לדחות את הבחירות כיוון שלא היה לו מועמד והוא ביקש להימנע מתמיכה במועמדותו של ראובן ריבלין.

בתגובה לכך פרסם סער מאמר בו הביע התנגדות למהלך. נתניהו התקשר אליו לאחר מספר דקות ואמר לו: ‘איך עשית לי את זה? איך אתה יוצא נגדי?’

לאחר מכן אמר סער לראש הממשלה: ‘לא שיתפת אותי בהחלטה, ובכל מקרה דעתי לא היתה משתנה, זה לא קשור לריבלין’.

אז ענה לו ראש הממשלה: ‘אני אזכור לך את זה'”.

סיפור יפה, רק שהוא לא מתחיל מבראשית. ההתחלה הייתה כשנתניהו הפקיד בידי סער (“הסער הגדול הזה”, כפי שהתבטא העיתון באחת מכותרותיו) את התפקיד הרגיש ביותר, תוך שהוא נותן בו אמון מלא – ניהול מערכת הבחירות. התוצאות הכושלות עשויות היו ליצור כעס אצל נתניהו, אולי גם להענשה, אבל הוא התעלם, והעניק לסער את תיק הפנים. תיק יוקרתי בהחלט.

כעת, במקום שישלם לו כגמולו הטוב, העדיף סער לצאת נגד ראש ממשלתו בבחירות לנשיאות. זוהי ההתחלה. המשך הסיפור לעיל.

2.

גם ב’המודיע’ לא עשו לנתניהו חיים קלים.

“חזק מול דנון, חלש מול חמאס”, בחרו בכותרת, כשהם מוסיפים ומזכירים: “את הבחירות האחרונות היה מפסיד אילולי חבר לליברמן”.

גם כאן, הסיפור חלקי. רבים טוענים כי החבירה לליברמן רק הפחיתה את מספר המנדטים של הליכוד וישראל ביתנו  – לו רצה כל אחת מהן לחוד. תוצאה שכזו רק יכלה לחזק את ממשלת נתניהו. אבל אם נפלה לידי כתבים ההזדמנות לשלם לנתניהו ולו במעט על מה שעולל לציבור החרדי, הם הוכיחו השבוע שהם עושים זאת בהחלט מתוך שמחה גדולה.

אבל היה עוד: “זעם כלפי ראש הממשלה בליכוד. הוא לא מאפשר להצמיח דור המשך, הוא מסנדל את הטובים”. סער חש רדיפה פוליטית נגד משפחתו, הוא הודח מהקבינט המדיני-בטחוני, “אין זה סוד שמאז הוקמה הממשלה התעמר נתניהו בסער ומירר את חייו, כפי שרק הוא יודע”.

3.

מחלוקת נרשמה השבוע בין יתד נאמן להמודיע גם בצד הפוליטי. בצד ההשקפתי, המחלוקת היא עובדה בשטח מזה שנים רבות.

בעוד המודיע צופה הממשלה תמשיך להחזיק מעמד (איכשהו יסתדרו על התקציב), יתד נאמן סבור ש”הממשלה מחשבת קיצה לאחור”, וכי “המצב החדש עשוי לדרבן את הבוחשים בקלחת בניסיון להרכיב קואליציה חלופית ללא בחירות”.

“החיוך הרחב של יצחק הרצוג ביום רביעי בערב, היה אמיתי”, סבורים ביתד.

ימים יגידו מי צדק.

4.

לא פעם מסתתר בידיעות ה’תמימות’ שביומונים מידע מעניין, כזה שלא הייתם מצליחים לדלות בגלוי בשום מקום אחר בעיתון.

שימו לב, למשל, לידיעה המספרת ש”בקרב ציבור בני התורה בביתר ציינו בסיפוק רב פתיחת שנת לימודים מוצלחת”. טוב, אז איש אינו חושב שבני התורה המתגוררים בעיר התאספו יחד כדי לעדכן את כותב הידיעה אודות שביעות רצונם. אחרי הכול מדובר בידיעה יחצנית, שזו דרכה.

אלא שבין השורות הצלחתי לאתר מידע מעניין. שימו לב: שביעות הרצון היא בעקבות פעילותו של מ”מ ראש העיר הרב אברהם רביץ (נוהג הוא בעיתונות הכתובה שכל יהודי, מהרגע שנבחר לתפקיד ציבורי, הופך לרב).

וזה עוד לא הכל. לת”ת נפש החיים, למשל, יש השנה מבנה קבע מפואר, “אודות להשתדלותו של סגן ראש העיר לשעבר הרב (עיין ערך הערה קודמת) יוסף שטרית, שגם פעל לכך שסמינר מנדלסון יקבל הקצאה”.

הטקסט הזה הוא בערך כמו ש’המודיע’ ישבח את ח”כ יעקב ליצמן וגם את ח”כ יעקב כהן, מי שכיהן בעבר כח”כ מטעם גור.

אם מזכירים את שטרית ביתד נאמן, תהיו בטוחים שבקרב קודקודי ‘דגל’ את חזון איש 5, מעמדו עדיין רם ונישא.

5.

עלילות האליבאבא והראשל”צ הגר”ש עמאר ממשיכות לככב בשבועון משפחה.

בשבוע הקודם הוא הפציץ עם אגדה: “מקורביו מאשרים כי גמלה ההחלטה בליבו להתמודד לתפקיד רבה של ירושלים”. אודה ולא אבוש, אני לא מצאתי מקורב שיאישר מידע כזה.

אז זהו, שלקראת הופעת העיתון דהשבוע, עדיין לא הודיע הרב מילה וחצי מילה בנושא.

מה עושים? יוצרים אגדה חדשה.

הפעם, היא זורמת ככה: הרב עמאר רץ לרבנות ירושלים, הוא רק מחכה לסיום הדיונים בבג”צ בנושא.

הבנו.

6.

כמה חגיגי הקטע במשפחה על ש”ס והרבנות: “ש”ס יכולה להמליך לכאורה את מי שתרצה, ברקת כבול להבטחה לרב חרדי מטעמה ועם הנציגים החרדיים בגוף הבוחר יש לרב הספרדי שש”ס תתמוך בו רוב בטוח”.

האמנם?

הצבעות מאחורי הפרגוד כבר הוכיחו בעבר ששום דבר לא בטוח עד שמסיימים לספור את הכסף במדרגות. מה גם, שרוב חרדי בגוף הבוחר, כבר אין מזה שנתיים.

7.

ולפינת אהבתי/לא אהבתי:

• הידיעה על כינוסה הצפוי של ועדת החינוך לדון במצוקת האמהות העובדות בשל ביטול הצהרונים חשובה מאוד.

אבל כשח”כ יעקב אשר שולח למערכות עיתון ידיעה, לפיה פנייתו לח”כ עליזה לביא לא נענתה, תוך שהוא מוסיף את המשפטים: “כנראה שח”כ לביא ה’דואגת’ לנשים החרדיות בוחרת להתעלם מפגיעה זו הנעשית ע”י שרי האוצר והחינוך נציגי מפלגתה שלה” – הייתי מצפה מעיתון נכבד כמו יתד נאמן לנהוג בהגינות ולבקש את תגובתה.

אתיקה עיתונאית מינימאלית.

אילו היה עושה כן, היה יודע שח”כ לביא שוהה בחו”ל בימים אלו, וזו הסיבה שפניית אשר לא נענתה על ידה. אני ממש לא בטוחה שהיא תהסס לדון בנושא, גם אם הוא נגרם על ידי שרים ממפלגתה.

• כתב ‘המודיע’  שב לקיבוצי הדרום שעל הגבול, הפעם כדי לבדוק את בתי הכנסת ואת ההתעוררות הרוחנית ערב ראש השנה.

אז עשו טובה, תנו קצת הפוגה מסיורי שטח בגבול עזה. לפחות עד לסבב הלחימה הבא.

• מאוד לא אהבתי:  כתבות פרסום באיצטלה של כתבות מגזין. שתיים כאלו מצאתי ב’יתד’ – כתבות פרסום לערכים ולעזר מציון.

רוצים להלל גופים אלו? אין שום בעיה, רק ציינו שמדובר בכתבה תדמיתית.

• גם כתבת שטח שכולה הלל לאישיות פוליטית, אינה כתבת שטח. ראיון עם אריה דרעי, בדרכו לאחת מעצרות חודש אלול – כאשר אין בה דבר על המחלוקת ועל התככים בש”ס, טיפ טיפה התייחסות לרב עמאר, והמון אזכורים על העצרת המתוכננת במוצאי צום גדליה. לא חבל לכם שם, במשפחה, לשלוח כתב? דרעי לא יכול היה לשלוח הודעה עם כל המלל מסודר?

לא אחשוד שמדובר בכתבת פרסום קלאסית. אבל כתבת שטח? נו, באמת.

• בשבועון בקהילה היו עדינים יותר.

בכתבה שכולה מועתקת מכתבת יום ליום בשבוע הקודם, העמיסו על הקורא שירי הלל לעצרת המתוכננת. “היערכות רבה”, “דריכות רבה ועצומה”, ובעיקר, שימו לב לסיום, אליו התייחסתי כאשר שהופיע ב’יום ליום’:

“מאות מאבטחים וסדרנים יתפרסו על פני האצטדיון וברחבה הסמוכה על מנת לשמור על הסדר הטוב ולמנוע מצב של חוסר מקום”.

בקהילה אינו חשוד כי העתיק מיום ליום. מישהו כנראה שם למעלה דאג לשלוח כתבה זהה לשני העיתונים – ובקהילה המתין שבוע. אז למה לא למסגר אותה ככתבת יח”צ פרסומית?

• ממש לא אהבתי את הכתבה הפוליטית, שהשתרעה על פני כמעט עמוד שלם בקהילה, וכולה שיר הלל למשה כחלון. “בשורת ההמונים”, הייתה הכותרת. לא פחות. “בא לשכונה חברתי חדש” – הייתה עוד כותרת. עם לא פחות משתי תמונות של האיש והאגדה, פלוס תמונה בשמאלו של עמוד השער (המיקום הטוב ביותר, כך אומרים במשרדי הפרסום).

אפילו כתב פוליטי מוכר לא חתם על העמוד (מי אתה יעקב אפרתי). האם מדובר, שוב, בעמוד פרסומי סמוי?

• אהבתי את האומץ של כתב המודיע להעניק לשר הבינוי והשיכון את הכותרת “שנת 0”, בתחום הדיור. שאפו. לא מכירה הרבה כתבים שהיו מעזים לכתוב את האמת.

הכתב גם מפרט: באחיסמך הקצה השר 600 יחידות דיור לציבור הדתי-לאומי, מה שזרז את ההליכים שם, אך לא השר אריאל הוא שהחל את הפרויקט. עוד קצת הבטחות שווא ברמת שלמה, כ-500 יחידות דיור בביתר עילית (מעט, יחסית) ושני מכרזים חוזרים.

ויש לו גם מילה טובה על אריאל אטיאס: “השנה התחלנו לקצור את הפירות שנזרעו בתקופתו של שר השיכון הקודם הרב אריאל אטיאס. מיד אחרי סוכות יכנסו ראשוני התושבים לדירותיהם שבהר יונה בנצרת עילית, ולקרית צאנז שבפוריה בטבריה”.

• שאפו לכתב ‘בקהילה’ שלמרות שזכה לשיחת טלפון נזעמת ובה גערות מצביקה כהן, יו”ר מנהל החינוך החרדי בירושלים, עם ניסיון טיוח של “גם בשנה שעברה”, רק חיזק את טענותיו משבוע קודם, תוך שהוא הודף אחד לאחד את התירוצים.

ועוד יותר שאפו, לסיום: “תכלה הרשמה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה”.

אמן.

8.

יום ליום נצבע השבוע, איך לא, בצבע של עצרת.

תחת הכותרת “ה’ הוא האלוקים” מדווח במאמר המערכת כי מאות ימליכו את ה’ ויקבלו עליהם עול מלכות שמים. בעצרת, כמובן. בשער, לצד המילים ‘יום ליום’, בולטת ביותר תמונתו של יו”ר התנועה (המארגנת את העצרת) אריה דרעי. עוד עמוד שלם עם מוקדי הרישום להסעות…

מכל העיתון אהבתי יותר מכל את הקבינט הנתנייתי. שם, לפחות, לא דנו בעצרת…