העיתוי אומלל, אבל אל תשליכו את ח”כ משה רוט לבדו למדורה • דעה

אני נזכרת בימי הקמת ממשלת ימין-על-מלא. ימים סוערים, רבים ממצביעי מה שכונה ‘גוש השינוי’ חשו שהאדמה נשמטת מתחת לרגליהם. חששו מפני הקמת מדינת הלכה. ככה הסבירו להמונים, והם רעדו באמת.

למקצועות האלה יש ביקוש רב – ובשכר גבוה. כל יתרונות התכנית

ואז, עשתה הנציגות החרדית ‘אנטר’ לחוקים ישנים, בהם בלט חוק ההפרדה באתרי הטבע. כצפוי, קמה זעקה.

אפשר להסביר כל חוק כזה, שכן זכותה של אשה חרדית ליהנות משעות נפרדות לרחצה במשאב ציבורי. אבל לא בעיתוי של חרדות בצד השני. פשוט עניין של טיימינג אומלל.

אתמול נפל דבר בכנסת ישראל: חוק צמצום עילת הסבירות אושר במליאה – וכחצי מהעם מצוי בחרדות.

חרדה היא נתון. אתה יכול להסביר לבן-אדם מאה פעמים מדוע אין לה יסוד או כל שחר – והחרדה תישאר.

ובעיתוי הזה, מישהו לחץ ‘אנטר’ על הצעת ‘חוק יסוד: לימוד התורה’.

מה שלא נגיד, כמה שנסביר בלהט כמה קדוש לימוד התורה כל היום, ועד כמה אנשים מוסרים את נפשם למען לימוד התורה – פשוט לא יועיל.

הגפרור הושלך למדורת החרדה, וכמו בפתגם העממי “אבן שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה”.

קל להפנות את האצבע המאשימה אל עבר ח”כ משה רוט, ח”כ טרי של יהדות התורה. נכון, הוא רצה להתחיל למנות את 45 ימי ‘חובת הנחה’ הנדרשים בהצעת חוק פרטית כדי להפעיל את החוק.

אבל הטעות נעשתה.

יהדות התורה מיהרה להתנער מהמחדל: “כפי שסוכם בהסכם הקואליציוני ימצא פתרון מוסכם על כלל סיעות הקואליציה בנושא הגיוס. הצעת החוק הוכנה בזמנו על ידינו כחלק מהפתרון הכולל. מועד ההנחה על שולחן הכנסת הוא מקרי וכל הנושא יגובש בהסכמות בין מפלגות הקואליציה. אנו מצרים על כל מי שמנסה לתלות בהצעה מה שאין בה”.

אני לא ממש אוהבת את הפניית הגב של חבריו למפלגה, כאילו עשה זאת ‘על דעת עצמו’. די להיתמם.

בסדר, הבטיחו לכם את חוק הגיוס בהסכמים הקואליציוניים, ינסו להעביר אותו בהסכמה, אולי אפילו הנשיא יצחק הרצוג יסייע בזה – גם הוא מבין את ערך לימוד התורה במדינת היהודים.

אבל למען השם, לא עכשיו. העיתוי, אומלל. ואל תשליכו את ח”כ רוט לבדו למדורה, בבקשה.