רביב דרוקר: השופטת בדימוס שרה חביב הולכת ומאבדת את הטמפרמנט השיפוטי, שמעולם לא היה לה כנראה…
חביב: את הממלכתיות…
דרוקר: בימים האחרונים היא ממש יוצאת משליטה. שימו לב לציוצים הבאים, את תצטרכי עכשיו להסביר לנו… (“יש לי שני בנים. עד היום הסיוט שלי היה מה יקרה לאחר הגיוס. היום אני יודעת שאין שום סיכוי שאתן להם להתגייס כדי לשרת דיקטטור. לא יהיה. על גופתי”). אז קודם כל, את מחליטה עבור הבנים, או שהם מחליטים לבד?
חביב: מה לא ברור?
דרוקר: זה מאד לא ברור…
חביב: לא ברור מה? הציוץ? על גופתי?
דרוקר: אלף, האם את רואה בביטול עילת הסבירות דיקטטורה’.
חביב: אני רואה בזה את הצעד הראשון לשם…
דרוקר: צעד ראשון. הבנתי. כלומר, כרגע לא.
חביב: כרגע הם עדיין לא מתגייסים, הם צעירים מדי…
דרוקר: בני כמה הם?
חביב: שלוש עשרה וחצי ועשר…
דרוקר: הם יודעים שאמא מצייצת?
חביב: בטח.
דרוקר: הם ראו את הציוץ הזה?
חביב: לא חושבת…
דרוקר: הם רוצים להתגייס?
חביב: תראה, אנחנו בית ציוני, משרת גם בקבע, צריך להגיד את זה, הרעל זורם בוורידים, זה ברור שהם יעשו בסוף מה שהם רוצים בסוף, כמו שכל ילד בן 18 שההורים שלו לא רוצים שיתגייס לקרבי עדיין מוצא את דרכו לקרבי…אבל אם זה תלוי בי אז לא.
דרוקר: את לא חוששת אבל שזה ככה מתחיל להוציא אותך מגבולות המיינסטרים והקונצנזוס הישראלי? מרב מיכאלי היתה לה איזה אמירה כזאת ועד היום משתמשים בה נגדה…
חביב: אני לא פוליטיקאית, זה לא מעניין אותי. אני אומרת מה שאני חושבת, כפי שאני חושבת, ואיך שאני רואה את המציאות. אני לא מתקרנפת בשביל רייטינג של פוליטיקאים, שהוא לא מעניין אותי. אם תהיה פה דיקטטורה, הילדים שלי, ככל שזה תלוי בי, לא ישרתו את השליט. הם כן ישרתו את המדינה, הדמוקרטית!
דרוקר: קובלנץ, בטח יש לך משהו להגיד.
קובלנץ: לא, מצדיע לשרה, היא קיבלה החלטה אישית, זכותה.
חביב: זו עמדה, לא החלטה. יש עוד זמן עד להחלטה…
שמעון שיפר: אני מצדיע לכבודה…
חביב: תודה!
דרוקר: מה העניינים אתכם? אפשר להחזיר את דן עזרא לאולפן (ממנהיגי מחאת הימין מול הקיבוצים)?
שיפר: אני כרגע עומד בפני גיוס הנכד הבכור שלנו, ניר שיפר. הוא עומד להתגייס ואני לא יודע מה המסר. אם החבורה הזאת תמשיך לשלוט כאן לא הייתי רוצה שהוא יהיה שם.
דרוקר: יש לך השפעה עליו?
שיפר: יש לי השפעה מאד מתונה.
חביב: האחיין שלי התגייס עכשיו, אגב, כמו טאטאלע לקרבי…
שרי: רביב, אבל כשאני אגיד שקשה לי שהילדים שלי יתגייסו כי הצבא לא מתאים לארחות חייהם וכי אני רוצה שהם ילמדו, אוי ואבוי מה יעשו לי פה באולפן.
חביב: זה לא ‘ארחות חיים’, שרי.
שרי: תלוי מה ‘הנימוקים’ כאילו… רק כשהנימוקים הם ‘מהצד הנכון’…
חביב: הנימוקים הם דיקטטורה מול דמוקרטיה, שרי… ולא איזה נוף הם רואים מהאוהל…
שרי: מאה אחוז, אני רק יודעת שאם הייתי אומרת לך שהבן שלי החרדי לא יתגייס כי הוא ‘לא רוצה את ביבי’ היית מצדיעה לי!
חביב: אל תשווי…
דרוקר: קודם כל הנימוקים, זה נושא חשוב…
חביב: ודאי שהנימוקים חשובים. זה ערכים!
שרי: כן, ברור, ברור, אני רק שמה את הדברים מול עיניכם…
דרוקר: כאשר אני מסתכל על 75 שנים, האוכלוסיה הזאת לא השתמשה בשום נימוק כדי לא לשרת…
חביב: להיפך, איבדנו חברים…
דרוקר: ו-75 שנים האוכלוסיה הזאת השתמשה בכל נימוק כדי לא לשרת. אז נדמה לי שהסימטריה היא קצת מוזרה…. אם, ואם, אבל בסוף יש מבחן המעשה, מה לעשות.
שרי: אני רק אומרת, שתלוי מהו הנימוק…
חביב: כן, הערכים מובילים אותנו! אנחנו הולכים אחרי הערכים!
שרי: גם אותנו! שרה, מתוקה, גם אותנו הערכים מובילים!
חביב: אז תוותרי על קצבאות, תוותרי על חינוך, תוותרי על הכל!
שרי: אני בן אדם משלם מיסים…
חביב: אנחנו לא מקבלים קצבאות.
שרי: ובשביל הערכים שלי הילדים שלי לא יכולים לשרת בצבא. כי יש להם ערכים! אבל רק כשהערכים הם ‘מהצד הנכון’ זה בסדר…