איש התקשורת ‘מתפוצץ’ על האנטי חרדים: ‘אני מתבייש עמוקות, נכלם’

איש התקשורת אברי גלעד הבהיר היום (שישי) בטורו בעיתון ‘ישראל היום’, כי הוא זועם על אותם החילונים שממשיכים להסית נגד הדת ורק זועקים “הדתה”. הוא הסביר מדוע הוא לעולם לא יחשוש מדוכן תפילין.

גלעד כתב בטורו: “מעייפים אותי אחיי החילונים אחוזי היסטריית ההדתה, הרואים בכל חב”דניק מניח תפילין גנב נשמות שרוצה להעביר ילדים רכים לחזקת המיסיון האפל.

“אני מתבייש עמוקות למראה תקיפות של דוכני הנחת תפילין במרחב הציבורי, אני נכלם כשרישיון הבנייה של ישיבת ‘מעלה אליהו’ בתל אביב נשלל לאחר שכבר ניתן. אני יודע לצערי שדווקא הציבור האמוני בישראל, לא כולל הקצוות הפנאטיים שבו, הוא הציבור הכי ערכי, הכי מחובר, הכי פעיל למען שימור הביחד של האומה”.

המגיש סיפר: “בשישי שעבר יצאתי לקניות. ליד המרכז המסחרי היתה התגודדות קטנה. ניגשתי. היתה שם משפחה שבאה מהיישוב עלי, אם המשפחה עם בובו לתפארת, מחזה נדיר בשכונה שלי, והאבא החייכן והילדים המקסימים פתחו דוכן ועליו מיני מאפים לשבת, מתנת תושבי עלי כולם, שטרחו והכינו ושלחו כל חלה וכל עוגה עם הקדשה יפה. למה? כי בדיוק בנקודה הזאת היה הפיגוע הידוע של הדורס־דוקר יומיים קודם.

“הם באו להזדהות. דמעות. צילמתי והעליתי פוסט קטן לפייסבוק. לא תאמינו מה קרה. כמות לייקים כזאת לא ראה הדף שלי כבר עידנים. נכון לשנייה זאת, 28,612 חיבובים (לייקים בעברית) נרשמו, ואינסוף שיתופים. ולא שהדף שלי לא ראה מספרים בחייו, ישתבח המרים אגודלו, אבל דבר כזה לא זכור לי. ראיתי במו עיניי, הציבור בארץ כָּמֵהַּ לנתינה, עורג לאהבה, נכסף לשותפות. ברגע שנתתי במה למחווה כובשת הלב של תושבי עלי, גל של הקלה שטף את הרשת. יש עוד טוּב בקרבנו, לא אפסה תקווה.

“ורק שאלה אחת נשאלה שוב ושוב בתגובות, ולא יכולתי לצערי לענות עליה בחיוב: ‘האם תושבי תל אביב היו טורחים לאפות משהו עבור תושבי עלי, אם היה פיגוע אצלם?’. והשאלה הזאת לא היתה תיאורטית, כי לפני שלושה שבועות התרחש פיגוע רב־נרצחים בעלי, ודוכן עוגות תל־אביבי, או משלחת ניחומים, לא נצפו, ויש שיאמרו אפילו להפך.

“אז כשאני שומע את המילה ‘הדתה’ אני לא נבהל. אני בעד. אני מרגיש שהדתה היא חיבור ללב הפועם של העם היהודי, הרואה בכל יהודי אח, ללא קשר למידותיו ולדעותיו. אני לא מאמין למי שמספרים לי שיש כוחות אופל שרוצים להחזיר אותנו בתשובה בדרכי עורמה. אין נתונים התומכים בטענה הזאת. בעיניי ‘הדתה’ היא הצעה לחידוש הקשר לפנימיות ששמרה עלינו כעם כל הדורות, לחום לב על בסיס שיוך לאומי, לנתינה ללא חשבונות. הדתה לא מפחידה אותי, כי אני בטוח בחילוניותי, ואין כוח בעולם שידית אותי. בעזרת השם”.