ד”ר זאב פלדמן הוא נוירוכירורג וראש ארגון הרופאים בשירות המדינה. הוא בעד שביתת רופאים כמחאה על קידום הרפורמה המשפטית.
באולפן, ד”ר אמיר רובין, אורתופד, שחושב אחרת.
רביב דרוקר: אתה מתנגד לרפורמה המשפטית ותומך במחאה, נכון?
ד”ר רובין: לא.
דרוקר: אתה תומך ברפורמה המשפטית ומתנגד למחאה?
ד”ר רובין: אגיד את זה אחרת: אני אשמח לא לדבר על העמדה שלי, אני חושב שזה חשוב מאד שלכל אחד תהיה עמדה בנושאים קריטיים כמו שקורה עכשיו במדינה, ההתמחות שלי היא כאב. ומה שאני מאבחן עכשיו במדינה זה שיש המון כאב.
דרוקר: אתה רוצה לקבוע תקדים מסוכן שאנשים מדברים רק בנושאים שהם מבינים בהם…
ד”ר רובין: כן, אני מבין בכאב…
דרוקר: טוב, אז אנחנו מסיימים את התוכנית להערב (צחוק מתגלגל באולפן)… בסדר, אוקי, למה אתה חושב שהרופאים לא צריכים להשבית את מערכת הבריאות, גם אם החוק לביטול עילת הסבירות עובר במתכונתו הנוכחית, ואחרי ששמעת את הנימוקים הטובים וההגיוניים של ד”ר פלדמן?
ד”ר רובין: אני מעל הנימוקים האלה. הוא נוירוכירורג, יש שם כל כך הרבה איי קיו שאני לא יודע להתמודד עם זה, אני איש פשוט…
דרוקר: די, אתה לא כזה גדול כדי להצטנע…
ד”ר רובין: אתה היית בצבא, אני הייתי בצבא, כמעט כולנו פה היינו בצבא, ולכולנו היה מפגש עם כוח רפואה, וכולנו יודעים ומכירים, שכוח רפואה לא יורה ולא יורים עליו. זה כלל קדוש! אנחנו במלחמה, ואני קורא שלכל מי שמה שקורה פה מפריע לו שיקום, שיתנגד, שיעשה כל מה שהוא חושב שנכון כדי להציל את מה שהוא חושב שצריך להציל, רופא בזמן שהוא מטפל לא יורה על אזרחים.
דרוקר: שום חוק שאני יעלה עכשיו, שקשור למערכת המשפטית, לדעתך לא צריך לשנות את הכלל הקדוש הזה. זאת אומרת, גם אם…
ד”ר רובין: לא יורים באמבולנס, אף פעם!
דרוקר: הבנתי, הבנתי, גם אם ראש הממשלה היה אומר ‘אני אמנה בעצמי את השופטים’, את כל השופטים אני ממנה, כולל את השופטים במשפטי, אתה אומר, ‘זו לא עילה’.
ד”ר רובין: אני אוריד את החלוק, ובזמן שאני לא מטפל באנשים אני אלחם כמו שאני חושב שצריך להילחם במה שאני חושב שצריך להילחם.
דרוקר: הטיעון שכנגד אומר, אנחנו מדינה בלי מערכת מסודרת של איזונים ובלמים. זה לא שיש לך על מה להישען, על איזו חוקה, על איזה סנאט חזק, יש לך בסך הכל באמת את בית המשפט ואת הכלים המצומצמים שיש לו, כדי לתת איזה שהוא פיקוח על רשות מבצעת מאד חזקה ששולטת גם ברשות המחוקקת. אתה לא משתכנע מהטיעון של ד”ר פלדמן שאומר תשמע, מגיע שר בריאות, הוא יכול להכריז על מגיפה באופן מאד לא סביר – מה שם אותו בתוך איזה גבולות?
ד”ר רובין: אתה מבקש ממני לחשוב. אז אני אספר לך סיפור. אני מגיע בפיגוע דריסה לחדר מיון בשערי צדק בתור רופא בכיר.
דרוקר: אני בטוח שזה יגיע בסוף לשאלה שלי, נכון? כי אני כבר רואה שאתה לקחת איזה פניה…
ד”ר רובין: אתה יכול לדמיין שמרואיין יתחמק משאלה? זה הרי לא קורה, אני יודע שזה לא קורה, זה סיפור שאני חושב שהוא מעניין לך.
דרוקר: אוקי.
ד”ר רובין: אני מגיע לחדר טראומה ושוכב שם באלונקה אדם מבוגר ממוצא ערבי, אזוק עם הרגל השבורה שלו, שיש לו עוד ברך באמצע השוק, אזוק למיטה, עם שני מג”בניקים על הראש שלו. דבר ראשון שאמרתי זה: ‘תשחררו את האזיקים’. הוא אומר לי: ‘לא, זה המחבל’! אמרתי: ‘תשחררו את האזיקים, אני עכשיו מטפל בו, לא אכפת לי מחבל לא מחבל’. אני לא שופט! כל הטיעונים האינטלגנטים…
דרוקר: גדעון (לוי) שמעת? יש פה ישראלים נורמלים…
גדעון לוי: כן, אבל הם בודדים מאד…
ד”ר רובין: שאלת אותי שאלה…
דרוקר: סליחה, כן…
ד”ר רובין: זה היה חצוף, אני מתנצל… אני אומר שלי יש כלים לרפא. בזמן שאני מול מטופל, אני מכבה את כל הדברים האינטליגנטיים, היכולת האינטלקטואלית שיש לי להבין שיקולים וטיעונים כמו שאתה אומר.
דרוקר: כשכותבים אלף רופאים, ‘אנחנו לא נהיה הרופאים של גרמניה שנת 1933’…
ד”ר רובין: אתה רוצה שאני אתחיל להפעיל שיקולים פוליטיים?
דרוקר: כמובן ההשוואה לא נכונה וכל ההבדלות אבל… אתה מסכים שיש רופאים במשטרים קיצוניים שאתה אמור לא לשתף פעולה עם המשטר…
ד”ר רובין: אני קורא לכל רופא, לקיים את החובה שלו, הראשונה, של לטפל בחמלה בכל אדם באשר הוא אדם בלי קשר לשום שיקול!
השופטת לשעבר שרה חביב: ואם יעבור חוק שאומר שאתה לא יכול לטפל בערבים?
ד”ר רובין: אני אטפל!
שרי רוט: יש לבית המשפט מספיק כלים לטפל בכזו החלטה, תאמיני לי.
שרה חביב: בית המשפט לא יוכל לפסול את החוקים האלה.
שרי רוט: הוא יוכל!
שרה: אני מכירה את החוק!
דרוקר: ד”ר פלדמן, תגובה קצרה שלך?
ד”ר פלדמן: חברים וחברות, אני מסכים לחלוטין עם ד”ר רובין, אני רק רוצה להגיד שהסוגיה פה לא פוליטית, הסוגיה היא האם מערכת הבריאות תוכל לפעול לטווח ארוך בצורה מקצועית, האם נוכל לשמור, כפי ששמרנו עד היום, על זכויות של המטופלים שלנו, והאם נוכל לזעוק ברגע שאנחנו רואים פגיעה בהם, את הזעקה שהם לא יכולים להשמיע, וזו מהות כל המאבק שלנו. אנחנו ממש לא רוצים לשבות, אנחנו רק רוצים שישאירו לנו את זכות הזעקה.
דרוקר: שרי, מה רצית להגיד?
שרי רוט: אם זה היה פוסט, הייתי נותנת לו ‘לייק’. ראיתי בו רופא אחראי…
רביב דרוקר: בואנה זה היה שורה תחתונה… לא צריך להמשיך אחר כך. הכל מקופל במשפט הזה.
שרי: אני לא רוצה לספר לך על זה שבמגזר החרדי גם מורים לא שובתים. לא משנה מה יהיה וכמה כסף ייקחו להם ויחנקו אותם…
שרה חביב: לא לוקחים להם כסף במגזר החרדי… אין סיבה לשבות…
שרי: לא, לא, לא, גננות למשל במגזר החרדי מרוויחות מאד קצת ובואי שרה, פתחת פה הערת סוגריים שאני צריכה רבע שעה בשביל לענות עליה. אבל אני אומרת, מורים יש להם אחריות של התלמידים לנגד עיניהם, מורים חרדים, גננות חרדיות, יש דברים שלא עושים. ובטח לא על משהו פוליטי!