הרב פסק: למי שייכת תוספת ‘מלגת הדתות’ – לאברך או לראש הכולל?

השאלה הבוערת ביותר בעולם הכוללים בתקופה האחרונה היא על התוספת של מאות שקלים שנוספו ל’מלגת הדתות’ הקבועה, כמו גם על המענק החד-פעמי שקיבלו ראשי הכוללים על כל אברך, כהשלמה על המלגה החסרה מתחילת השנה הלועזית.

השיח נסוב על השאלה: למי שייכים המלגה והמענק החד-פעמי – האם לאברכים החיים גם כך מתוך הדחק, או שהם מיועדים לראשי הכוללים, כדי  להקל מעליהם את עול גיוס הכספים, כאשר רבים מהם שרויים בחובות גדולים.

בקובץ ‘ווי העמודים וחשוקיהם’ היוצא לאור על ידי כולל ‘בית דוד’ בחולון, פרסם הגר”י זילברשטיין תשובה מסודרת וברורה.

בראשית הדברים נדפס מכתב ארוך ממנהלת עמותה המנהלת רשת כוללים. במכתב מפרטת העמותה את כל הפולמוס הנרחב שהתעורר, ואת הקולות המתקבלים מאברכי הכוללים ומנשותיהם – שכן הם אינם מבינים כיצד יש זכות לראשי הכוללים לקחת את התוספת לעצמם ולגזול מהאברכים את פת לחמם.

מאידך מפורטת ההשקעה והעבודה הרבה שיש בניהול כל הכוללים, כאשר גם בתקופות שהמלגה קוצצה הם הוסיפו מאמץ וכוחות נפש כדי להשלים את החסר כדי שהאברכים לא יפגעו.

המצב הגיע כעת שהם חשים שלא מכירים טובה לראשי הכוללים על כל מאמציהם בכל השנה, ואין ערך לעבודה המאומצת שלהם, עד כדי כך שעלתה אפשרות  לסגור ולצמצם חלק מהכוללים. בסיום המכתב מבקשת העמותה חוות דעת על השאלה למי שייכת התוספת, וגם על השיח הציבורי.

הגר”י זילברשטיין בתשובתו מתייחס לשלושה נידונים שונים: הראשון לגבי מעלת החזקת כולל אברכים, ומאריך שכל המחזיק כולל הוא מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, וגורם שתתרבה התורה בישראל, ואותם אברכים הם מגינים בתורתם על עם ישראל, ובוודאי שאין לסגור שום כולל ח”ו בשביל שיקולים צדדיים.

כמו כן מתייחס הרב לכך  שלא מכירים טובה לראש הכולל, ומאריך שזו זכות גדולה יותר לראש הכולל, שעושה לשם שמים בלי לקבל כבוד, ואם מבזים אותו –  זה מוסיף לו הרבה זכויות.

כמו כן תוקף הגר”י זילברשטיין  בחריפות את מה שכותבת המנהלת בשם נשות האברכים, כי בוודאי אין זה נוסח הדיבור של נשות אברכים, אלא אנשים שונאי תורה הם אלה שטוענים טענות אלו ומתקיפים כל דבר שיש לו ריח תורה. לדבריו, אברכי כוללים בוודאי מכירים טובה לכל ראשי הכוללים, וחס וחלילה שידברו סרה בראש הכולל המוסר נפשו להחזיק תורה, ובוודאי שאינם מדברים בשפה רחובית כזו.

בסוף התשובה הוא מתייחס  לשאלה הבוערת: למי הכסף שהוסיפו?

הוא קובע כך: “הנה אם הכולל משלם לפי הדתות עם תוספת מסויימת, הרי שאת הכסף צריך להוסיף לאברכים. אך אם הכולל משלם מלגה קבועה ללא קשר לדתות, וגם כשמורידים אינם פוחתים מהמלגה, גם כעת התוספת שייך לראש הכולל”.

אך הגר”י מסתייג ופוסק: “אמנם נראה, שבכל זאת גם מקום שהמלגה קבועה, ואין נותנים את המלגה לפי הדתות, יתחלקו האברכים וראשי הכוללים בתוספת, שני שליש יקבלו האברכים, ושליש לראש הכולל, כדי להוריד ממנו את העול”.

ובסוף הדברים מנמק: “והטעם, כי היה סייעתא דשמיא גדולה כדי להגדיל את המלגה, והיה צריך לזה הרבה זכויות, זכות האברכים הלומדים תורה מתוך הדחק, וזכות ראש הכולל המוסר נפשו למען השגת המלגה, ואין ידוע זכות מי גדול יותר, ומסתבר שזה וזה גורם, ולכן יתחלקו בזה שניהם, ויוסיפו עוד קצת לאברכים, והסיבה כי ערך הכסף היום מאד נשחק, ויוקר המחיה עלה מאד, וכהיום יותר קל להשיג כסף אבל יותר קשה לקנות עם זה מוצרים, ולכן יוסיפו קצת לאברכים, כדי להתגבר על הפער הגדול של יוקר המחיה שעלה מאד בזמן האחרון”.