אדם ישר והגון נבחן ביכולתו לשנות את עמדתו כאשר האמת מתבררת לנגד עיניו. לגיטימי שבני-אדם מחזיקים בדעות ובהשקפות שונות, וחז”ל כבר קבעו את הכלל “אין דעותיהם שוות”.
אך כל זה נכון בשלב שבו יש מקום לשתי העמדות. אך יש מצבים שבהם האור עולה והתמונה נעשית ברורה וחדה.
זה רגע המבחן שבו אדם צריך להיות כן עם עצמו ולהיות מסוגל להכיר בטעותו. למרבה הצער, יש מי שנועלים את עצמם בתוך הפוזיציה שבה דגלו, ומתעקשים לומר על יום שהוא לילה ועל חושך שהוא אור.
אנשים הגונים התפכחו
ראינו את זה בהקשר של הסכמי אוסלו, שהביאו לכאן את רב המרצחים ערפאת וכנופייתו. באותו זמן היו שסברו כי יש ‘לתת צ’אנס לשלום’. אולי דווקא ההכרה בארגון הטרור תהפוך אותו ליונת שלום ונחיה כאן כולנו בשלווה. ‘צריך לנסות’, אמרו אנשים, כדי שנדע שלפחות עשינו כל מאמץ אפשרי להשיג שלום.
מי שעיניו היו בראשו ראה כבר אז את התרמית וההונאה. את כפל הלשון – סיסמאות שלום באנגלית ושנאה יוקדת בערבית. גם כשערפאת השווה כמה פעמים את ההסכם עם ישראל ל’הסכם חודיבייה’, שמשמעותו ברורה לגמרי לכל ערבי, כתחבולה שנועדה לצבור כוח כדי להשמיד את האויב – עדיין היו אצלנו תמימים שסברו כי זה ‘מס שפתיים’ חסר משמעות לציבור הערבי.
אבל כשפרץ גל הטרור הנורא, שעלה לנו ביותר מאלף חללים ובאלפי פצועים – החלו אנשים ישרים להתפכח. הם הבינו כי נפלנו למלכודת, וכי הדרך היחידה להחזיר את הביטחון היא לחזור ולפעול בשטחי יהודה ושומרון ולמגר את קיני הטרור.
אנחנו עומדים עכשיו בנקודת מבחן דומה, בתחום אחר כמובן.
העובדות המתבררות כמעט מדי יום ביומו מציירות תמונה מזעזעת של מערכת משפט שיכורת כוח, שהחליטה להפוך לשחקן פוליטי ולבצע הפיכה שלטונית, לא פחות. אפשר לאהוב ממשלה מסוימת ואפשר לחשוב שהיא גרועה וכושלת, אבל היעלה על הדעת שכך מתנהלת מדינה דמוקרטית מתוקנת?
עד כאן!
אחרי חודשים של ניסיונות הידברות מתברר שאין שום נכונות להסכמות, ולו המצומצמות ביותר. הציבור הרחב ביקש הידברות ופשרה, אבל כאן קמה מערכת משומנת שכל מטרתה הפלת הממשלה, והיא מפעילה לחץ על הפוליטיקאים שלא להסכים לשום דבר.
עכשיו כבר ברור לגמרי שהתארגנה כאן חבורה כוחנית, משופעת באמצעים, במשרדי פרסום ויחסי ציבור, שהחליטה לעשות את ההפך הגמור מדמוקרטיה – לסכל את בחירת העם באמצעים אלימים. הם אומרים בגלוי לנבחרי הציבור – נשרוף את המדינה ולא נאפשר לכם לממש את המנדט שקיבלתם.
זו נקודת המבחן לכל הרואה עצמו אדם ישר והגון. מדינה מתוקנת אינה יכולה להתנהל כך. מותר כמובן להפגין ולמחות, אבל באיזו זכות החבורה הזאת מאיימת ‘לשרוף את המועדון’? האם הציבור בישראל היה מקבל התנהגות כזאת מצד ציבור אחר – חרדים או מתנחלים למשל?
הגיע הזמן לומר לחבורה זו בכל הנחישות – עד כאן!