בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את עמדת המדינה והיום (שלישי) דחה את הערעור שהוגש נגד הכרעת-דינו של בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע, בה נקבע, כי מערכת א3 המשמשת את משטרת ישראל לאכיפת מהירות נסיעה של כלי רכב הנה אמינה ומפיקה תוצאות מדוייקות.
על פי הכרעת-דינו המקורית של בית המשפט לתעבורה, הוכח מעל לכל ספק סביר, כי מערכת א3 מספקת תוצאות מדידת מהירות אמינות ביחס לכלי הרכב הנמדדים על ידה, וכי ניתן להתבסס על תוצאות מדידות אלו לצורך הרשעה במסגרת ההליך הפלילי נגד הנהגים.
בית המשפט לתעבורה שוכנע מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את 3 העבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר, אשר יוחסו לו, והוא הורשע בביצוע עבירות אלו.
הכרעת הדין – שבשל השאלה העקרונית, באופן חריג ניתנה על ידי מותב של שלושה שופטים בבית-המשפט לתעבורה – התבססה, בין היתר, על מאות ניסויים ומבחני השטח, אשר בוצעו למערכת על ידי מומחי הטכניון, תוך שימוש בשני אמצעי מדידה עצמאיים ונפרדים, ותוך השוואת תוצאות הניסויים אל המדידות שבוצעו על ידי מערכת א3.
הנאשם הגיש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על הכרעת-הדין המרשיעה. טענתו המרכזית הייתה, כי למרות שבאופן עקרוני מערכת א3 נמצאה אמינה, הרי שביחס לשלוש העמדות המסוימות שמדדו את מהירות הנסיעה שלו לא הוכח, כי הן הופעלו בהתאם להוראות היצרן ועל ידי מפעילים מיומנים.
מנגד, המדינה, באמצעות עו”ד איציק אמיר ועדי נויפלד מיחידת התביעות של משטרת ישראל ועו”ד ואדים סיגל מפרקליטות מחוז דרום), טענה כי יש לדחות את הערעור כיוון שהוכח מעבר לספק סביר, כי העמדות הותקנו ותוחזקו כראוי, זאת הן על סמך ראיות שונות, ובכלל זה תוצאות הניסויים הרבים, והן על סמך עדות יצרן המערכת עצמו, לפיה אילו היו כשלים בהתקנת העמדות, המערכת כלל לא הייתה מפיקה מדידות.
כאמור, בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את עמדת המדינה ודחה את הערעור.
במסגרת פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי צוין: “מצאנו, כי הקביעות של בית משפט קמא ביחס לאמינות מערכת א3 עצמה, מעוגנת היטב בשורה ארוכה של ראיות אשר באו בפניו ובראשן סדרה ארוכה של למעלה מ 700 בדיקות שטח וניסויים, אשר העלו תוצאות מדויקות, בבדיקות מגוונות, לכלי רכב שונים, ובתנאים שונים. שורה ארוכה של בדיקות אלו לצד הראיות הנוספות… וזאת תוך בחינה זהירה ומדוקדקת של כלל הראיות, מביאים למסקנה, מעל לספק סביר, כי מערכת א3 מבצעת בדיקות מהירות, ברמת דיוק אשר ניתן על סמכה לקבוע ממצאים בהליך הפלילי”.
עוד צויין, כי “אשר לשלוש המערכות נשוא הערעור, מהראיות אשר באו בפני בית משפט קמא, המסקנה, מעל לספק סביר הינה כי תוצאות המדידות במערכות אלו מדויקות, וניתן לקבוע ממצאים על סמך כל אחת מהן.”
כמו כן נקבע, כי “הבדיקה אשר נעשתה על ידי בית משפט קמא התייחסה לאופן בו יש לבחון ראיות במשפט הפלילי. השאלה שהעמיד בית משפט קמא היא השאלה שצריכה להיבחן- האם יש בפניו ראיות המביאות למסקנה מעל לספק סביר, כי תוצאות המדידה של מערכת א3 בכלל, ובשלוש העמדות המסוימות בפרט, הינה מדויקת, ובצדק מצא ביהמ”ש קמא כי יש להשיב בחיוב לשאלה הנ”ל.
“הקביעות בהכרעת הדין, וכך גם מסקנותיו, אינן נשענות על “האין” אלא על “יש”, במובן זה שלא בשל היעדר ראיות שכנגד מטעם ההגנה, באה המסקנה בדבר דיוק המערכת ועמדות מסוימות.
“המסקנה הפוזיטיבית לאור הראיות אשר באו בפני בית משפט קמא, הינה כי הוכחה מעל לספק סביר אמינות המערכת בכלל, ואמינות העמדות המסוימות לגביהן הוגש הערעור בפרט.”